מחקרים מראים כי אנשים בעלי ירידה חד צידית מתקשים במטלות שונות של תפיסת דיבור על רקע רעש כמו גם במטלות של איתור מיקום צליל. מטרת העבודה הנוכחית הייתה לבחון האם מבוגרים בעלי ליקוי שמיעה חד צידי מפעילים "מאמץ האזנה" רב יותר בהשוואה לשומעים תקינים תוך שימוש במטלה כפולה (dual task) ובשאלון סובייקטיבי.
בעבודה השתתפו 23 מבוגרים: 10 משתתפים בעלי ליקוי שמיעתי חד צידי ו- 13 משתתפים בעלי שמיעה תקינה. מטלות המחקר כללו: (1) ביצוע "מטלה כפולה" בה נדרשו לחזור על מילים חד הברתיות על רקע רעש בעודם מבצעים מטלה משנית חזותית (landlot-C). מטרת מטלה זו הייתה לבחון מאמץ האזנה. (2) מילוי שאלון Speech – Spatial – Qualities (SSQ המקוצר הבוחן תחומים של תפיסת דיבור, מיקום צליל ואיכויות שמיעה.
למרות שלא נמצאו הבדלים משמעותיים בין קבוצת המחקר לקבוצת הביקורת בתפיסת מילים חד הברתיות על רקע רעש, קבוצת המחקר הראתה מאמץ האזנה רב יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת כפי שבא לידי ביטוי במטלה הכפולה. קבוצת המחקר קיבלה ציונים נמוכים משמעותית בשאלון בהשוואה לקבוצת הביקורת בתתי השאלון הבוחנים מיקום צליל, תפיסת דיבור על רקע רעש ומאמץ האזנה. נמצא קשר בין תוצאות המטלה הכפולה ובין ממצאי השאלון בשתי הקבוצות.
ממצאי העבודה מצביעים על כך שקבוצת ליקויי השמיעה החד צדיים משקיעים מאמץ רב יותר בעת האזנה לדיבור בהשוואה לשומעים. לממצאים אלו השלכות קליניות חשובות בהקשר לשיקום ליקויי שמיעה חד צידיים.
