מבוא: היתרונות של שימוש בשתי האוזניים כוללים את היכולת להבין דיבור משני הצדדים ושמיעה דו צידיות (הבנת דיבור על רקע רעש ומיקום צליל במרחב). ההחלטה האודיולוגית לגבי השתלה בצד השני עבור מושתלים בימודלים המרכיבים שתל באוזן אחת ומכשיר שמיעה באוזן הנגדית אינה תמיד פשוטה לאור החשש מאובדן הנגישות לתדרים נמוכים באוזן עם מכשיר השמיעה המיועדת להשתלה. לעומת זאת, דחיית ההחלטה לגבי השתלה עלולה להפחית את הפוטנציאל להפיק תועלת משתל בצד השני.
מטרת המחקר: לקבוע ערכי בסיס לציוני הבנת דיבור ברעש ולמידת התועלת הדו צידית, על מנת לפשט החלטות עתידיות להשתלה בצד השני עבור מושתלים בימודלים.
שיטה: המחקר כלל 20 מושתלים בימודלים עם ליקוי חמור עד עמוק אשר שקלו שתל שני. כמושתלים בימודלים הם הוערכו על ידי מבחן בו הושמעו להם משפטים חסרי משמעות סמנטית בעוצמה של 50 דציבל אשר הוגשו על רקע רעש שכוון לאוזן המושתלת. שנה לאחר השתלתם בצד השני הם הוערכו מחדש באותו אופן.
תוצאות: הציון הקבוצתי הממוצע בהבנת המשפטים חסרי המשמעות השתפר מ32% במצב הבימודלי (שתל+מכשיר שמיעה) ל63.5% במצב הבילטרלי (שני שתלים). מידת השיפור הממוצע מהמצב החד צידי (השתל הראשון בלבד) למצב הדו צידי, הייתה 9% עבור המצב הבימודלי ו29.4% עבור המצב הבילטרלי.
מסקנות: המבחן לזיהוי משפטים חסרי משמעות סמנטית עם רעש המושמע לכיוון האוזן בה ישנו השתל הותיק הנו כלי רגיש הניתן לשימוש על מנת להעריך את מידת התרומה של האוזן המושתלת החדשה להבנת דיבור לאחר השתלה קונטר-לטרלית. בנוסף, כלי זה ניתן לשמש כעזר לקבלת החלטה בנוגע להשתלה בצד השני עבור מושתלים בימודלים.
