ילדים בעלי לקות בשמיעה הנעזרים בשתל השבלול מראים שיפור ניכר בתחומי השפה והדיבור. יחד עם זאת, חלקם מציגים פער בהשוואה להישגי השפה והדיבור של עמיתיהם השומעים בני גילם. (Cleary, 2008; Svirsky et al., 2000)
המקור הנוירולינגויסטי המצוי בבסיס הלקות השפתית שנצפתה בקרב חלק מהילדים הנעזרים בשתל, אינו מובן במלואו. המחקר הנוכחי מבקש לבחון את אופן הארגון הלקסיקלי, שיכול להוות הסבר לפער השפתי המדווח.
מטרה המחקר הייתה להשוות בין זמני החביון שימדדו במטלת שטף פונולוגי בקבוצת ילדים שומעים לבין זמני החביון בקבוצת ילדים הנעזרים בשתל השבלול, על מנת לבחון אם קיים הבדל בארגון הלקסיקלי בין שתי קבוצות הילדים.
אוכלוסיית המחקר כללה 25 ילדים בעלי שמיעה תקינה (8 בנים ו-17 בנות) וקבוצה תואמת גיל של 29 ילדים לקויי שמיעה הנעזרים בשתל השבלול (18 בנים ו-11 בנות). כל הילדים היו בגילאי 7-10 שנים.
הילדים התבקשו לשיים במשך דקה כמה שיותר מילים המתחילות בצליל נתון. הצלילים שהוצגו במחקר היו /t/, /l/, /f/. תגובות הנבדקים הוקלטו ותועתקו. זמני החביון של המילים המוקלטות נותחו באמצעות תכנת ה Praat.
המילים סווגו לשתי קבוצות: מילים שנאמרו בצרור (כלומר מילים שמהוות תת-קטגוריה פונולוגית; כגון מילים מתחרזות) ומילים שנאמרו בבידוד (כלומר שלא שייכות לצרור המהווה תת-קטגוריה).
ממצאי המחקר מצביעים על כך שעבור כלל הנבדקים, ממוצע זמני החביון למילים שנאמרו במעברים בין הצרורות היה ארוך יותר באופן מובהק בהשוואה לממוצע זמני החביון למילים שנאמרו בתוך צרור. בנוסף, נמצא כי ממוצע זמני החביון למילים שנאמרו במעברים בין הצרורות, היה ארוך באופן משמעותי בקבוצת הילדים הנעזרים בשתל השבלול בהשוואה לממוצע בקבוצת השומעים.
ממצאי המחקר יכולים להצביע על כך שהארגון הלקסיקלי של ילדים הנעזרים בשתל השבלול שונה מזה של ילדים שומעים, ממצאים העולים בקנה אחד עם מחקרים נוספים שבחנו מטלות שטף ורבלי באמצעות שיטות עיבוד נוספות. נראה כי שיטת הניתוח של מדידת זמני חביון, יעילה לניתוח ביצועי נבדקים במטלת שטף ורבלי פונולוגי. ההשלכות של השימוש האפשרי בשיטה זו לצורך אבחון וטיפול יידונו במהלך ההרצאה.
