בבית ספר מש`י לומדים ילדים עם קשיים מוטוריים ועם לקויות למידה מורכבות. למעלה מ 22% מן הילדים (17 מתוך 70) משתמשים בצורות שונות של תת"ח. משימוש בסרגל מכוון לצורך הבהרה ועד לשימוש מלא במערכות טכנולוגיות של EYE GAZE. מעבר לאתגר הטכנולוגי, צוות השפה והתקשורת של בית הספר רואה אתגר תקשורתי – פרגמטי להתאים את השימוש בתת"ח למשתמש ולסביבתו ובכך לאפשר למשתמש לשפר את איכות חייו.
עד שנות השבעים התפיסה הטיפולית הרווחת הייתה הגישה הרפואית , השמה את מוקד הטיפול ב "תיקון" הקשיים של המטופל וברכישת מיומנויות. משנות השבעים התפתחו בד בבד גישות אקולוגיות וגישות הומניסטיות. גישות אלו מתמקדות במשולש אדם, סביבה תפקוד. הגישה האקולוגית מדגישה את הטיפול ביכולת של האדם לתפקד בסביבה בה הוא חי. אי לכך, מוקד הטיפול הוא במתן כלים לאדם לתפקד בסביבתו לעתים תוך עקיפת הקושי ובמתן כלים לסביבה להתאים עצמה לאדם המתקשה. הגישה ההומניסטית מדגישה את החשיבות של איכות החיים של האדם. איכות החיים מתבטאת בשלושה מרכיבים עיקריים: (1) השתתפות פעילה בחברה בה האדם חי, (2) ייצוג עצמי של אדם המכיר את עצמו יודע מה מפעיל אותו ומה המניעים שלו (3) אוטונומיה המאפשרת לאדם לקבוע לעצמו את מערכת הערכים שלו ואת סדר הקדימויות שלו.
בעבודתנו, אנו שמות במרכז את המטופל. אנו מתאימות את מערכת התת"ח ואת הטיפול כך שיתאימו לסביבה ולמשאבים האישיים של המטופל. כך, אנו שמות דגש על תכנים שישרתו את הילד ועל התנסויות בחיי היום יום. מעבר לכך, אנו משתפים את הילד בהתאם ליכולותיו, ביכולת לבחור את האמצעים ואת הפעילויות אותן הוא רוצה.
במסגרת ההרצאה נביא לפניכם את התיאוריות המכוונות את עבודתנו וכן נציג עבודה ו "ראיונות" שערכנו למשתמשי התת"ח בבית ספר מש"י ירושלים עם יכולות קוגניטיביות ומוטוריות שונות. בכל אחד מהראיונות, אנו מכוונים לעקרונות ההומניסטיים המנחים את עבודתנו.
