Infected Language: Literary Constraints and Scourges in Shmuel Yosef Agnon`s Story Ad Olam (Forever)

הסיפור "עד עולם" מאת ש"י עגנון עוסק בקורותיה של עיר נצורה – העיר גומלידתא, הכורעת תחת עול כפול של אויב מחוץ ושליט עריץ מבית. ביצירה מסופר על חורבן העיר שלאחריו הופך העריץ לעבד ואזי למצורע, הנושא את ספר תולדותיה של העיר ומספר את סיפוריה.
גיבור סיפורו של עגנון, היסטוריון החוקר את העיר, פורש מדרכי המחקר הידועות ומשתקע בדפי ספר תולדות-העיר, החבוי בבית המצורעים ומכוסה בהפרשותיהם.
את הסיפור נהוג לקרוא ביחס להכחדת יהודי אירופה ולחורבן ערי המערב במאה ה-20, והוא נקשר גם בחורבן היהודי הקדום, בגלויותיו וב"מוגלותיו".

בדומה לגופים המצורעים, לשון הסיפור נגועה ו"זבה" משהיא עולה על גדותיה באותיות ע` וג`, המופיעות במילים רבות. אילוץ-כתיבה זה (לכתוב באותיות אלו בעיקר), המהדהד את שם הסופר (עגנון), "מנגע" את היצירה ביחסי חזרה מצלוליים ספוראדיים, ותובע קשב למה שלא נאמר במפורש אלא נרמז בריתמוס ובצליל, במשלבים טרום ורבליים. זוהי לשון נגועה הבאה במגע – מתוך האילוץ הננקט כאן – עם ממד תהומי, הפורע את השיח הנורמטיבי כזעקת חיה שבורה ומקוננת.
אילוץ-הכתיבה ביצירה מופיע לכן כמשחק פורה והרסני בשדה המסורת היהודית. בהרצאה נצביע על זיקותיו המורכבות (יחסי קירבה והיפוך) אל צורות אקרוסטיכון קדומות (קינות איכה) ואל יצירות לטריסטיות מודרניסטיות (הרומן "העדר" מאת ז`ורז` פרק שנכתב מתוך אילוץ גמור: ללא האות E).
העיון המשווה ביצירות הקשורות בחורבן, שבהן האות עצמה מופיעה (כגודש או העדר) מתוך סירוב למשמעות אחידה – יאפשר עיון בסתירות ובאפּוֹריות בסיפור "עד עולם". אך זאת, מתוך קשב ליסוד שירי המאפשר מעבר בין קטבים (טוב-רע, אדם-חיה, חול וקדושה), ונושא הצעה מיוחדת לתיקון מתוך מגע תהומי עם חורבן.