Abraham Mapu and the Hebrew Press

יחסיו של אבי הרומן העברי אברהם מאפו (סלבודקה, קובנה 1808-קניגסברג 1867 )עם העיתונות העברית באירופה היו שונים מאלה של רוב סופרי ההשכלה בני תקופתו. בעוד שאלה השתתפו בעיתונות זו, לעתים קרובות ככותבים קבועים בענייני ספרות או אקטואליה או כעורכים וחברי מערכת ממש, היו מוכנים לספק אפילו שירותים לאמצעי התקשורת תמורת הופעת הטקסטים שלהם, כמו כתיבת שירים ודברי הלל לעיתון ולעורכו וראו בהשתתפותם ובכתיבתם אמצעי חשוב להפצת יצירתם בקרב הציבור המצומצם שקרא עברית, נמנע מאפו מלהשתתף באופן ישיר בעיתונות, וראה בה , כדוגמת סופרים אירופים חשובים רבים, מדיום שונה ונחות מבחינה ספרותית, שאינו מתאים לכתיבת סופרים. הוא סרב לעסוק בכתיבה פובליציסטית ולהביע את דעתו בענייני השעה, אלא באופן בלתי ישיר, באמצעות ספריו. עם זאת, גם הוא ראה בעיתונות העברית מדיום לגיטימי לקידום הפצת ספריו וליחסי ציבור והצליח לפתח מעין נוכחות לא ישירה בהם, בדרך כלל באמצעות מתווכים ספרותיים, ובכך אפילו לתרום להתפתחותם של ז`אנרים חדשים בכתיבה העיתונאית, כמו, למשל, מה שעשוי להיחשב לראיון הראשון בעיתונות העברית שנערך אתו ("המליץ", 13 ביולי 1865). מאפו, בסיוע יועציו ומקורביו, הצליח להופיע בעיתונות כגיבור תרבות , לעתים כגיבור טראגי, ולא כעיתונאי מן השורה, כמי שכותבים עליו ומסקרים אותו עבור הציבור ולא כמי שמנהל עם ציבור זה דיאלוג ישיר. זאת למרות יחסיו המתוחים עם מרבית עורכי העיתונים העבריים שלא הבינו את יחסו למפעלם החלוצי כשלעצמו והאשימו אותו מי בגאוות יתר, ומי בעצלנות, כשמאפו בעצמו הביא לעתים קרובות רשמית כלפי חוץ את מצב בריאותו כתירוץ לסרבנותו, אך בשיחות עם מקורביו ביקר בחריפות את העיתונים ועורכיהם, והתחשבן במרירות עם אותם עורכים שלא פרסמו מידע או ביקורות על ספריו.