Chapters of the Tosefta: The Origin and Significance of the Differences in the Chapter Divisions

לצד אחידות בין עדי הנוסח של התוספתא ברוב הגדול של החלוקות לפרקים, המלמדת שהחלוקה קודמת לכל העתקות התוספתא המצויות בידינו, מצויה בתוספתא כמות נכבדה של חילופים בחלוקה לפרקים בין עדי הנוסח. במרבית המקרים החילוף הוא בין החלוקה המצויה בכ"י ארפורט (להלן א) בלבד לבין חלוקה המצויה בשאר העדים הגדולים כ"י וינה, כ"י לונדון והדפוס הראשון, ובקטעי הגניזה והכריכה, ומכאן שעיקרה של התופעה נובע מאופי המסירה הייחודי של מסורת א לעומת אופי המסירה השונה של שאר מסורות התוספתא. החילוף הנפוץ הוא הימצאות חלוקה בין פרקים ב-א שאינה קיימת בעדים האחרים, ולאלה יוקדש עיקר הדיון. בחלק מן המקרים ניתן להצביע על דמיון בין החלוקה הנוספת לפרקים המצויה ב-א לחלוקה לפרקים המצויה במשנה, ובחלקם דומה שיש תלות מובהקת של החלוקה לפרקים הנוספת ב-א בזו המצויה במשנה. ממצאים אלו מלמדים שבמסורת א התוספתא נמסרה על ידי תלמיד חכם שלא הסתפק בהעתקה טכנית של החיבור, אלא עיין בתכניו בזמן המסירה בזיקה למשנה, שהייתה במסגרת לימודו בעלת חשיבות מרובה. מתוך כך כמה מן החלוקות הפנימיות שבמשנה הוטמעו בתוך התוספתא, ולפנינו לפיכך במרבית המקרים חלוקה משנית ב-א של פרקי התוספתא שאינה משקפת את המבנה המקורי של הספר. לצד תופעה מרכזית זו ישנם גם מעט מקרים בהם מצויה חלוקה נוספת רק באחד מעדי הנוסח האחרים, ובחלקם החלוקה הנוספת היא בדומה לחלוקה המצויה במשנה, ואפשר אם כן שבהיקף מצומצם תהליכים דומים התרחשו גם במסירות האחרות של התוספתא.