The Status of Medieval Scholars in Ashkenaz: A Re-examination of Tax Exemptions

סוגיית הפטור של תלמידי חכמים ממסים באשכנז של ימי הביניים, זכתה להתיחסות מחקרית רבה ובד"כ היתה מסקנתם זהה – אמנם במקורות התלמודיים הפטור הוא זכות בלתי ניתנת לערעור המוקנית לחכמים וחובה גמורה שמוטלת על הקהילה, אך למרות יסודותיו המוצקים של הפטור, באשכנז לא נהגו לממשו. הגדיל לעשות פרופ` תא שמע, שקבע באופן קטגורי שלא רק שהפטור לא נהג, אלא שבפועל לא מוזכרת הסוגיה בכתבי חכמי התקופה והדיון בסוגיה מופיע לראשונה רק בכתביהם של חכמי אשכנז במאה הטו`.

מעט הציטוטים שכן קיימים בספרות הימי בניימית באשכנז, קשורים בדרך כזו או אחרת לספרות חסידי אשכנז, וגם הם פורשו כתאור של פטור עקרוני, שמעולם לא בא לכלל מימוש. שני הסברים הוצעו לתופעה זו.

ע"פ ההסבר הראשון הפטור חל רק על לתלמידי חכמים שתורתם היתה אומנותם במלא מובן המילה, אך טיפוס כזה של תלמיד חכם לא היה מצוי במרחב באשכנזי אלא במידה מועטה, אם בכלל.

ההסבר השני נוגע בסיבות הקשורות למבנה החברתי והמעמדי של הקהילות האשכנזיות. גודלן המצומצם של הקהילות ומעמדן המרכזי של משפחות החכמים שבמקרים לא מעטים היו גם העשירים, בתוך הקהילה, לא אפשר פטור שכזה, מבלי לסכן את הקהילה כולה.

כך או כך, מדובר בסטיה משמעותית מההנחיה התלמודית שהוסברה באילוצים שהמקום והזמן גרמום.

אבקש לטעון בהרצאתי על סמך מקורות בהם טרם נעשה שמוש, שתמונת המצב היתה שונה במעט מזו המתוארת. אמנם הפטור לא רווח בפועל, אך לא רק שהפטור היה מוכר וידוע, הוא אף מתואר כדבר אפשרי. יתרה מזו, כתחליף לפטור שלא ניתן, נעשו נסיונות שונים ומגוונים על מנת לסייע לחכמים ולמשפחותיהם ובכך גם להביע את הערכת הקהילה כלפיהם בהתאם להנחיה התלמודית.