How and Why Ze`ev Jabotinsky Changed his Attitude Toward Religion

יחסו של זאב ז׳בוטינסקי, מייסדה של התנועה הרוויזיוניסטית, לדת, העסיק ומעסיק מגוון של חוקרים. ואולם ספרות המחקר, לגווניה, נוטה כמעט ללא יוצא מן הכלל לסווג אותו כבעל תפיסה חילונית מובהקת, ולהדגיש שביטא במרבית חייו ניכור מוחלט כלפי הדת, ערכיה, מנהגיה ומוסדותיה. בהרצאתי אבקש לטעון כי חלה התפתחות ביחסו לדת בשנותיו האחרונות, ולהציע קריאה חדשה באשר להתפתחות זו. לטענתי, המבוססת על פרק מעבודת הדוקטורט שכתבתי בנושא ״יחסם של מנהיגי התנועה הרוויזיוניסטית לדת היהודית, 1925-2005״, ז׳בוטינסקי ״המאוחר״ פירש את המושג ״דת״ מחדש ומכאן נובע השינוי ביחסו כלפיה. הוא הושפע לכך הן מהוגים יהודים והן מרוח התקופה באירופה בשנות השלושים של המאה הקודמת. ז׳בוטינסקי אכן לא שינה את טעמו כלפי הדת במובנה הפורמלי, המוסדי, או כקודקס חוקים והלכות. במובן זה תפיסתו היתה ונותרה חילונית, אם נאמץ את ההגדרה הפשוטה לכך כערעור על סמכות הרבנים, הצבת האדם במרכז ההוויה וצידוד בחופש הפרט. אולם ז׳בוטינסקי ״המאוחר״ העניק פרשנות חדשה למושג דת, שהסתייגה מתפיסתו המוקדמת שהנגידה בין הדת והלאומיות ובין החילוניות לדת. הייחוד בתמורה שחלה ביחסו של ז`בוטינסקי לדת נובע מפיתוח השקפת עולם אוהדת לממד הרליגיוזי, הרואה בפן החוויתי, הבלתי רציונלי, של האמונה, כזה המחשל את נפש האדם, מעצים את הלהט הלאומי ומחזק את האחריות המוסרית של חברי הקהילה כלפי זולתם. בכך ניתן לומר כי ייחודה של תפיסת עולמו ביחס לדת טמון בראייתה – הן במובן היהודי והן במובן הנוצרי – כמתכונת רוחנית להתמודדותו של האדם מבחינה פסיכולוגית עם המודרנה וקשיי קיומו, והיא נתפסה בעיניו גם כשיטה להעצמת סולידריות חברתית.