Animals in the Biblical Persian Translation of Rabbi Josef Berabbi Moses: Identifications and Interpretive Traditions

תרגומו לחמשה חומשי תורה של רבי יוסף ב"ר משה שחי ופעל בפרס במאה ה-14 הוא ללא ספק תעודה היסטורית חשובה לשיטת הפרשנות המקראית של יהודי פרס בימי הביניים. במהלכה של ההרצאה אבחן את זיהויו לבעלי חיים הנזכרים ברשימת העופות והחיות האסורים לאכילה (ויקרא יא, כט-ל; דברים יד, ה). כפי הנראה המתרגם הושפע ממקורות פרשניים חיצוניים, וממסורת פנימית שרווחה בקהילה בפרס. ההשפעה החזקה של התרגומים הארמיים על ביאורו, ובמיוחד אונקלוס, ניכרת מפירושיו השונים. המתרגם הושפע גם מתרגומו הערבי של רס"ג למקרא, כמו למשל במקרה של זיהוי הזמר עם הג`ירף. יסודה של ההשפעה הספרותית-פרשנית של הרס"ג על המתרגם נובעת, ככל הנראה, מהקרבה הגיאוגרפית שבין בבל לעיראק, וכן השלטת סמכותם הדתית של הגאונים בימי-הביניים המוקדמים על בני פרס.

כמה זיהויים שהציע המתרגם ייחודיים לו, ומסתבר שהם משקפים את מסורת הזיהוי של הקהילה הפרסית במהלך ימי הביניים. כך, למשל, ר` יוסף הוא היחיד שהציע לזהות את ה`חלד` המקראי עם החתול. גם בזיהוי השלך עם החסידה נהג המתרגם אחרת מהפרשנויות שהוצעו. חז"ל והמתרגמים הארמיים ציינו שהשם "שלך" מעיד על שליית דגים מהים, תופעה המתאימה למשל לעוף הקרוי כך (שלך) בעברית המודרנית, אולם תופעה זו אינה קיימת אצל החסידה.