Blessing God for Misfortune: A Judaeo-Philosophic Analysis in Light of m. Berakhot 9:5

במשנת ברכות (ט, ה) מופיעה הלכה המשקפת פן השוואתי בין הרע לטוב, פן הקובע הלכה שלכאורה נראית כבלתי ניתנת ליישום: הניתן לחייב אדם להתייחס - שכלית ורגשית, לחוויה רעה מבחינתו, באותה מידה כפי שהוא מתייחס לחוויה טובה? האם ההלכה יכולה לדרוש ולחייב שליטה מוחלטת על רגשות?

בהרצאה תידון סוגיה זו בהיבט פילוסופי-מחשבתי לאחר ניתוח הטקסט המשנאי ע"פ מתווה המורכב ממיומנויות חשיבה כתשתית לניתוח מקור חז"ל, מתווה אותו פיתחתי במסגרת מחקריי בנושא מדע החשיבה ועולמות תוכן ביהדות כגון עולם הפרשנות ועולם התלמוד. במסגרת הניתוח תאופיין המשנה כייחודית בצטטה מדרש הלכה. בנושא המפגש שבין המקרא למשנה עסקתי בזמנו (במחקריי לתואר השני והשלישי) בתופעת ציטוטי המקראות והסגנון המדרשי בספר משנה.

אפיון סגנונה המדרשי של המשנה - המצטטת מקרא ומדרש, יכול כפי שאראה, לתרום משמעותית לחשיפת הפן הרעיוני מחשבתי שבבסיס ההלכה. בהתאם לכך בהרצאה ישוקף גם תהליך החקר אשר יוצע בזאת כמודל וככלי מחקרי לעיסוק מעמיק בסוגיות של מחשבת ההלכה בכל מרחב ההלכה. מודל זה מחייב שימוש בגישה רב ובין-תחומית, כגון במפגש המשולש שבין שלוש הדיסציפלינות ביהדות: ההלכה, המחשבה והמקרא (תנ"ך, תושב"ע ומחשבת ישראל).