“I Removed the Garment of her Captivity, and Adorned Myself with her Earrings and her Jewels”: Translation in The King’s Son and the Ascetic by Ibn Hasdai

ספר "בן המלך והנזיר" הוא אחד מגלגוליו של סיפור נעוריו של "בודהא", שעבר ממזרח למערב, חצה גבולות, לשונות ודתות, זכה לנוסחים ולתרגומים שונים והגיע לקהלים רחבים ומגוונים. אברהם אבן חסדאי, מתרגם היצירה לעברית (מחצית הראשונה של המאה השלוש-עשרה), הדגיש בפני קוראיו את מקורה הלועזי, אף הביא בראשה שלוש הקדמות: "הקדמת המעתיק" (כלומר `המתרגם`), שאותה כתב בעצמו, "הקדמת המעתיק הערבי" ו"הקדמת המחבר", אשר לדבריו נמצאו לו במקור שממנו תרגם. מהקדמות אלה אנו למדים כי הנוסח העברי תורגם מנוסח ערבי שהוא תרגום של נוסח יווני.

אבן חסדאי תיאר את מלאכתו כהסרת סממניה הזרים של היצירה שעמדה לפניו והתקשטות בתכשיטיה: "הֲסִירוֹתִי אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ / וָאֶתְעֲדָה נִזְמָהּ וְחֶלְיָהּ". נראה כי דברים אלו מכוונים למלאכת התרגום, שהרי לפי טופוס שכיח ביצירות יהודיות בימי-הביניים, כל דבר חכמה מקורו בעברית ואך "נשבה" ללשונות זרות. לפיכך, התרגום לעברית גואל אותו משביו ומשיב תפארתו כקדם. ברם, הצגת המעשה כ"תרגום" בלבד חוטאת לאמת. אדרבא, אבן חסדאי נטל לעצמו חופש מוחלט, שכלל סגנון ייחודי, שינויים מופלגים בעיצוב דמויות ועלילה, הסרת סממנים זרים דתיים-נוצריים, הוספת עשרות סיפורים דידקטיים ומאות מימרות חכמה, פתגמים, חידות ותכנים נוספים, מדעיים ופילוסופיים, שאותם ליקט ממקורות שונים. כל השינויים הללו מותאמים לקהל הקוראים היהודי, והופכים את היצירה העברית לשונה ולחדשה בתכניה ובמסריה.

בהרצאתי אציג את מלאכת התרגום-העיבוד של אבן חסדאי בסיפור "בן המלך והנזיר", ואצביע על האופן בו השכיל להפוך יצירה, אותה הוא מציג כ"זרה" ו"מתורגמת", ליצירה חדשה, הפונה לקהל קוראים יהודי בתכניה ובמסריה.