Encoding and Decoding of Secret Signs in the Stories of Rabbi Yosef Haim of Baghdad

סיפוריו של הרב יוסף חיים מבגדד (1909-1834), הפזורים למאות בכתביו, מהווים תיעוד חשוב ומרכזי של התודעה היהודית בבגדד של מפנה המאות התשע-עשרה והעשרים (קדוש תשס"ה, רוטמן תשס"ז, Hakak 2009). באמצעותם ניתן ללמוד על האופן בו נתפסו היבטים שונים של חיי הקהילה, בהקשרים דתיים, סוציאליים, כלכליים, ואף בהקשר של מעשה הכתיבה והקריאה כשלעצמם או ביחס לַבּיצוע (performance) האוראלי הראשוני של הטקסט הסיפורי במסגרת דרשה או שיעור. בהרצאה זו אבקש להראות כי באחדים מסיפוריו של הרב יוסף חיים ניתן לזהות את קיומה של שפה סמויה לצד שפת הסיפור הגלויה. נוכחותה של שפה זו מכוננת אופן מיוחד של שיח, הן מצד הכותב המצפין את פשר המסומנים שלה והן מצד קוראיו הנענים לו ונעשים שותפים אקטיביים בקידודה (Lotman 1977). שיח זה חורג מגבולות הטקסט הכתוב, ואף מגבולות האירוע התחום של הדרשה. אגב כך נמעני הסיפור משתתפים למעשה גם בייצור קהילה מפרשת, שמערכת היחסים בתוכה קשורה קשר הדוק עם האופן שבו היא קוראת טקסטים מרובדים, כאותם טקסטים של הסיפורים הנזכרים.

הסיפורים הנידונים בהרצאה: מעשה בחסיד שניצל מעוון נידה (חסדי אבות), מעשה בשלושה חכמים שהוזמנו למשתה בבית הגביר (שם), מעשה בשניים שביקרו בשבת בבית המסחר (שם), מעשה באדם שפיקפק בתועלת שבדרשות השבת (שם), מעשה בחכם שכלאוהו בבית האסורים (עוד יוסף חי דרשות), ומעשה בחסיד שחלם שחברו הוא גלגול אחז.