Botany in the Service of National Identity: Bracha (Levi) Avigad

במפנה המאה העשרים, לבוטניקה- מדע לימוד הצמחים, היה תפקיד בהתפתחות הלאומיות המודרנית. לימוד השמות העבריים של צמחים מקומיים, איסוף פרחים, וציורי פרחים במקומם הטבעי באדמת ארץ ישראל- מסמנים את אקט השיבה למולדת, יצירת הזהות והוכחה פיסית לשייכות לארץ.

דורות של ילדים ישראלים למדו שמות של פרחי בר שפרחו בארץ בתקופת החורף והאביב מגבול הלבנון ועד צפון הנגב, והתחנכו שלא לקטוף אותם.

ברכה אביגד (נולדה 1919) שפרסמה שישה ספרי ציורי פרחים של ארץ ישראל מילאה תפקיד חשוב בתהליך זה.

אביגד עלתה לארץ מגרמניה בשנת 1935 במסגרת עליית הנוער והצטרפה לקבוצה גדולה של נערים ונערות שגרו בתל חי ועבדו בקיבוץ כפר גלעדי.

אביגד "התגלתה" על ידי הנרייטה סאלד בביקורה בתל חי. סאלד שהתרשמה עמוקות מהציורים שהראה לה מדריך הקבוצה, והעניקה לאביגד מלגת לימודים לבית הספר בצלאל.

בשנת 1960 נבחרה ברכה אביגד ע"י החברה להגנת הטבע, להיות הציירת שתוביל את הקמפיין להגנת פרחי הבר בישראל, קמפיין שבגין הצלחתו זכתה החברה להגנת הטבע, בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה בישראל, אבל אביגד עצמה לא זכתה עדיין להכרה שלה הייתה ראויה על חלקה בהצלתם של פרחי הבר בארצנו.

בהרצאתי אדגים את תפקידה החשוב של אביגד ביצירת הקשר בין פרחי הבר של ישראל, להרגשת השייכות של הישראלים לארצם.