Marriages of Convenience and Marriages for Love in Jewish Law and Ethos

מימרת ריש לקיש `טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו` (טוב לשבת בשניים מלשבת לבד) מהווה בסיס לדברי התלמוד שהזדקקות אישה לחיי נישואין היא כה גדולה עד כי היא מעוניינת בנישואין לכל בעל, אף אם יהא בעל מום או בעל חיסרון גדול אחר, ובלבד שתהא נשואה. היא נזכרת בארמית מתובלת בפרסית בחמישה מקומות בתלמוד הבבלי, ומתקופת הראשונים מתפקדת בעיקר כחזקת מנהג שיש בכוחה להשפיע במידה ניכרת על ההלכה.

הקביעה שאישה מעדיפה זוגיות לכל בעל על פני החיים בבדידות עלולה להקשות על ביצוע הליכים לסיום נישואין או ביטול נישואין מחמת מקח טעות שכן היא מעלה ספק שמא אישה תרצה בנישואין גם במצבים קשים ואילו הליכים אלה מתבססים על ההנחה ההפוכה שאישה אינה מעוניינת בנישואין במקרים אלה. קביעה שהחזקה חלה עלולה להכריע בענייני גירושין, חליצה וממזרות וגם לפגוע בזכויותיה הממוניות של האישה.

מדובר אפוא באחת החזקות המרתקות והמאתגרות במשפט העברי הן מצד הרציונל שלה והן מצד השפעתה המשפטית והשלכותיה האפשריות על האישה בדיני משפחה

בהרצאה זו נתמקד ברציונל של `טב למיתב` ובמקומה באתוס העברי. נעשה זאת באמצעות 3 נתיבים: ניתוח שורשיה הרעיוניים; בחינת הנימוקים שבהם נומקה וחקירת הופעותיה במקורות שאינם נוגעים לנישואין או לנשים.

בנתיב הראשון נתחקה אחר היסודות התוכניים, הקונספטואליים והלשוניים שלה במקורות קודמים. בנתיב השני ננתח את נימוקיה הגלויים הסמויים והנעדרים בתלמוד ובספרות הבתר-תלמודית. בנתיב השלישי נחקור את המקורות שבהם היא נזכרת בדיונים שאינם קשורים בנישואין או בנשים ובהם היא מתפקדת כמודל. כאן, מחוץ לכור מחצבתה הטבעי ובשל זרותה לנושא שבו היא נידונה, היא מעידה על תמציתה ועל טבעה.