בהשפעת גישות פוסטקולניאליות התרגום כבר לא נתפס בתרבות כפרקטיקה ניטרלית, אלא שתרבויות הגמוניות ומשטרים קולוניאליים מנצלים את התרגום להכרת האויב, לדיכוי תרבויות אחרות ולביסוס שליטתם בהן. אך גם תרבויות וחברות נשלטות רותמות את התרגום להבעת מחאה. בהרצאתי אתמקד במיניעי התרגום ובמסרים הרעיוניים הפוליטיים שאנטון שמאס (1988) ביקש להעביר לקהל הקוראים היהודים באמצעות תרגום הרומאן אח`טיה של אמיל חביבי (1985). אטען שהתרגום העברי של אח`טיה הוא מעשה של התנגדות סימבולית, כלומר נועד לקרוא תיגר על מוסכמות טריטוריאליות והיסטוריות של הרוב היהודי ולחולל אצלו שינוי תודעתי ופוליטי הנוגע לאופן הצגת ההיסטוריה של הארץ, הנוף הלשוני שלה שמותיה הגאוגרפיים וזהותה המרחבית.