הקשר בין ירידה בשמיעה לבין עלייה בסיכון לנפילות הודגם רבות בשנים האחרונות. רוב המחקרים הינם מחקרי חתך שנסמכו על דיווח עצמי, לרוב בקרב זקנים, וככאלה אינם מסבירים מנגנונים ותהליכים העומדים בבסיס הקשר, ומתעלמים מהתפתחותו לאורך החיים. פרדיגמת המטלה הכפולה הינה אקולוגית ביסודה ומאפשרת לבחון את הקשר בין שמיעה להליכה, ולהציע מנגנונים המסבירים אותו. השליטה על ההליכה בקרב קשישים הינה פחות אוטומטית בהשוואה לצעירים, ונסמכת יותר על משאבי קשב. כתוצאה מכך, במטלות כפולות שמערבות הליכה (למשל: הליכה ושיחה בטלפון), משאבי הקשב מתחלקים בין שתי משימות, והיעילות של אחת המשימות או של שתיהן מופחתת. כשנדרשים משאבי קשב רבים יותר לצורך תפיסה שמיעתית (למשל: בקרב אנשים לקויי שמיעה), או כשההליכה פחות אוטומטית (למשל: בקרב קשישים), יש הפחתה בביצועים במטלות שמערבות שמיעה והקשבה. בחינת השינויים בביצוע של מטלות כפולות בהשוואה למטלות בודדות לאורך החיים יכולה לשמש צוהר לבחינת התפקודים הניהוליים והמאמץ השמיעתי בקרב נבדקים בגילאים שונים. מטרת המחקר היתה לבחון את השפעת הגיל והשמיעה על ביצוע מטלה כפולה של הליכה והאזנה.
שיטה: מטלות בודדות (הליכה או האזנה) ומטלה כפולה (הליכה והאזנה) בוצעו על ידי 241 נבדקים בריאים בעלי שמיעה תקינה. הנבדקים חולקו ל-3 קבוצות גיל: צעירים (גיל 30-20), מבוגרים (גיל 60-50) וקשישים (גיל 65 ומעלה). כל מטלה בוצעה פעמיים, עם אטמי אוזניים (הנחתה: ±25dB) ובלעדיהם, כדי לבדוק את ההשפעה של הפחתה בקלט השמיעתי.
תוצאות: על אף הבדלים ניכרים בביצועים בקבוצות הגיל השונות, הן במטלות בודדות והן במטלות כפולות, הירידה (באחוזים) בעת ביצוע מטלה כפולה בהשוואה למטלות בודדות היתה דומה בין הקבוצות. הביצועים במשימות האזנה ירדו כתוצאה מהפחתה בגירוי השמיעתי, אך להפחתת הקלט השמיעתי לא היתה השפעה על ההליכה. סימנים לירידה בביצועים במשימות האזנה ובמשימות הליכה נמצאו כבר בקבוצת המבוגרים.
מסקנות ודיון: תוצאות המחקר מדגישות את הקשר בין שמיעה להליכה, ומצביעות על ירידה בתפיסה ובזיכרון שמיעתי כבר בגילאי הביניים. לאור התפקיד הקריטי שיש לשמיעה וליציבה על איכות החיים של קשישים, להבנת הקשר בין שמיעה והליכה עשויות להיות השלכות על אבחון, מניעה ואולי אף על שיקום של שתי האופנויות הללו.
