Transformation Aspects of the Literary Works of Rabbi Yosef Haim of Bagdad

הרב יוסף חיים (1909-1834),גדול חכמי בבל במאה ה19, נהג להשתמש בסיפורים לכל אורך כתיבתו על כל גווניה, ספרות הדרוש וההלכה ואף ספרי שו"ת. נפח הסיפורים בדרשותיו תופס מקום לא פחות גדול מנפח ענייני הפרשנות והמוסר הנתונים בדרשה, מכאן מסתמן מעמדו וחשיבותו של הסיפור בכתביו.

מרבית הסיפורים שובצו מתוך מאגר הסיפור העממי הלאומי והבינלאומי. ארגונו של הסיפור בהקשר הדרשה יוצר זיקת גומלין בין הטקסטים - דרשה וסיפור (מאיר, 1987). קריאת הסיפור דורשת הבנה מורכבת ולא חד-ממדית באשר לפירושו והבנתו, כאשר עצם ההקשר הופך למרכיב פואטי (דן, 1975; בונפיל, 1979; Saperstein,1996).

בהרצאה זו אבקש לבדוק: כיצד משתבץ הסיפור, הקשור לרוב לנושאים שבחולין, למסגרת התורנית המארחת אותו? כיצד מעצב הדרשן את החומר הסיפורי מחדש בהתאם לעולמו המושגי ולצרכיו האידיאולוגיים? ובעיקר אלו טרנספורמציות עוברים הסיפורים?

הטרנספורמציות השונות מעידות על תהליך השתנות של הסיפור בלשון, בתמטיקה, במבנה, בז`אנר ובאידיאה. השינויים משקפים את עולם הערכים של המספר ועמדותיו, לשונו וסגנונו ואף את נטיותיו הספרותיות, כאשר כל הרחבה וצמצום, דילוג והוספה מסמנים את התערבות המספר ואת מניעיו (שנהר, 1981).

בדיקת הטרנספורמציות היא עוד אמצעי נוסף להכרת עולמו של המספר והעדפותיו. המספר קיים במסגרת הסיפור ובגבולותיו, אך המחבר המשתמע המשבץ את הסיפור בין הרישא לסיפא, יוצא מגבולות המספר התמים אשר אינו נוקט עמדה ומוביל אותנו לפרשנות הרצויה.