עליית יהודי אתיופיה בראי המשיחיות

נושא ההרצאה: עליית יהודי אתיופיה בראי המשיחיות

המוטיבציה לעלייתם של יהודי אתיופיה ב"מבצע משה" וב"מבצע שלמה" נשענת על אמונה משיחית עתיקת יומין. אמונה זו באה לידי ביטוי בחלום להגיע לירושלים. ההרצאה תתמקד בגעגועים לירושלים כמבטאים את האמונה המשיחית במסורת ביתא-ישראל.

תחילה אדון בחסידה כסמל לגעגועים ולכיסופי הלב לירושלים: היהודים באתיופיה האמינו כי החסידות, החולפות בדרכן חזרה מעל לירושלים, נושאות איתן את תקוותם לגאולה. במסגרת זו אנתח את דימוי החסידה כסמל לגעגועי הגאולה ואעמוד על הדמיון הבלתי צפוי בינו לבין השיר "אל הציפור" של ח"נ ביאליק, שבו הציפור מסמלת את הגעגועים בגולה אל ארץ ישראל.

בהמשך אעסוק בהיבטים מסוימים בחג הסיגד (כפי שנחוג באתיופיה), שבו ביטאו ביתא ישראל את תקוותם להגיע לירושלים. במסגרת זו אציג כמה מוטיבים פולחניים: צום בסגנון יום הכיפורים כדי להיות ראויים לעלות לירושלים; תפילה מיוחדת של הכוהנים (בשפת הגז); והדימוי של ירושלים כעיר של זהב, שבה מקיימים את כל המצוות. לבסוף, אזכיר בקצרה את הניסיון לעלות לארץ ישראל ב- 1862. ניסיון זה, שהונהג על ידי אבא מהרי, נבע מהאמונה כי המשיח קרב לגאול את ירושלים, אך המסע הסתיים בכישלון.

סיום ההרצאה יחזור אל נקודת המוצא, שהיא – השפעת האמונה המשיחית בקרב ביתא ישראל על רצונם לעלות לארץ ישראל, רצון שהתממש רק בסוף המאה העשרים. וכן, הדימוי המשיחי של ירושלים שנשאו עמם, הרחוק מ"ירושלים של מטה", שאליה הגיעו.