The Organizing Principles behind the Structure of the Tiqunei Ha-Zohar`s Homilies

ספרות תיקוני הזוהר, המהווה חלק מקורפוס הזוהר הנדפס, נכתבה ככל הנראה בקסטיליה בשלהי המאה ה-13 או בראשית המאה ה-14 על-ידי מקובל אנונימי. במחקרים השונים מתוארת ספרות תיקוני הזוהר, העשויה ברובה דרשות הבנויות מסימבוליקה קבלית, כמאופיינת בכתיבה אסוציאטיבית "המדלגת בקפיצות מסחררות מרעיון לרעיון ומסמל לסמל" (תשבי). אופי ספרותי זה של ספרות תיקוני הזוהר מקשה על הקריאה והעיון בה. חוקרים אחדים (גולדרייך, גילר, ליבס) הציעו הסברים למקורו של אופי ספרותי זה. גולדרייך אף הסביר את קיומן של שלשלות אסוציאציות בדרך חשיבתו של המחבר.

אבקש להציע כי ישנם יסודות המארגנים את מבנה הדרשה התיקונית לכדי טקסט הנענה לשיקולי עריכה לוגיים, יצירתיים ואידיאולוגיים. אפנה תשומת לב אל מילות הקישור שבין שפע הסמלים, הרעיונות וקטעי הפסוקים המופיעים כשטף אינטנסיבי, ואציג מיון וסיווג של נוסחי האמירות המרכיבות את הדרשות התיקוניות. על-ידי קריאה בדרשה תיקונית קלאסית אדגים כיצד משרת מיון וסיווג זה את הקורא החותר לחלץ מן הדרשה את התמה הראשית שלה, תוך שהוא מאבחן מה עיקר בדרשה ומה טפל, ובכך מתאפשר לו גם להבין באופן נהיר יותר מה הניע את המחבר בבוחרו היכן וכיצד להאריך בהבעת רעיון או סמל והיכן וכיצד לקצר, כחומר ביד הדרשן.