Choreographing Political Change: The Work of Tamar Borer

מראשית התהוותה יצרה התנועה הציונית קישור אידיאולוגי ומושגי בין תחיית האומה ובין החוסן הפיזי והרגשי של חבריה. רבות נכתב על הקשר של בניין האומה לגוף בהקשר הציוני, כמו גם על ההיבטים המגדריים של אותה "יהדות השרירים". עם זאת, רוב השיח הביקורתי על השנים המכוננות של התנועה הציונית והחברה הישראלית מתעלם מהאידיאליזציה של הגוף "הכשיר".

שלילת הגוף המוגבל, ובעיקר גוף נשי מוגבל, ניכר במלוא עוצמתו בהיעדרם של שונויות פיזיות גלויות או סמויות בתרבות הישראלית, במיוחד במחול ובפרפורמנס ישראליים. במרחב החברתי והתרבותי הזה-- מרחב שבו הגוף התקין נחגג ונערץ—יוצרת הרקדנית והכוראוגרפית תמר בורר (נ. 1965, ב-1990 היתה מעורבת בתאונת דרכים שהותירה אותה משותקת בשתי הרגליים). הנוכחות של גופה, המודר תרבותית, לכן, קוטעת ומשבשת את התהליכים החברתיים-תרבותיים של הסדרת הגוף הציוני וכינונו כנטול דופי.

תוך התמקדות בעבודתה הפוליטית של תמר בורר ההרצאה שלי בודקת את ההשלכות של מוגבלות פיזית על החברה הישראלית. ההרצאה בוחנת אפשרויות לפיהן מוגבלות אינה מצב שיש להתגבר עליו או להסתגל אליו, אלא נקודת מוצא לשינוי חברתי. ההרצאה בוחנת את הדרכים שבהן ריקוד של בעלי מוגבלויות פיזיות בישראל מכונן מחאה פוליטית. לפיכך, ההרצאה תדון בדרכים בהן הסימנים החזותיים של ניידות מוגבלת, כגון הליכונים, כיסאות גלגלים, או מקלות הליכה עשויים להשפיע על מושגים חברתיים-פוליטיים כגון שליטה, אייג`נסי וסמכות. בנוסף, ההרצאה תבחן את האופנים בהם יכולה העמדה הבלתי קלאסית לאתגר תפיסות מקובלות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.