האנטשימיות הפולנית שהחריפה לאחר מות פילסודסקי (1935) באה לידי ביטוי ב"תוכנית שלוש עשרה הנקודות" (1937) של ממשלת פולין. שקראה התכנית להפריד את היהודים מחיי הכלכלה והחברה בפולין. כנגד תכנית זאת יצא היומון היהודי ה"נש פשגלונד" ועורר את קוראיו לנסות לברר את הסיבות שהביאו להקצנתה של האנטישמיות בפולין. מכתבים רבים שנשלחו למערכת העיתון העלו הקוראים רעיונות ודעות שונות. אחדים מהם טענו כי היהודים עצמם היו אשמים בשנאה כלפיהם משום שלא היו מפולנים דיים. קוראים אלו הסבירו את האנטישמיות בכך שהיהודים היו יוצאי דופן בנוף האנושי הפולני ועוררו התנגדות ודחייה בעיקר בגלל קבוצות החסידים אשר בלטו בלבושם המסורתי וצורתם החיצונית כמו גם בגלל השימוש בשפת האידיש. אחד מקוראי העיתון אף הציע תוכנית הדומה לפרוגרמות של ה"מתבוללים" בכדי לקרב את האוכלוסייה היהודית אל הפולנית. את תוכניתו כינה הקורא "אירופיזאציה של החסידים". הקורא הציע לקיים קורסים במסגרתם ילמדו החסידים את השפה הפולנית, כמו כן הציע לעודד אותם לשנות את תלבושתם המסורתית תמורת תשלום כספי. ההצעה לפתור את האנטישמיות באמצעות לבושם או התנהגותם של החסידים הצביעה על כך כי יהודים התקשו להבחין בסיבות האמתיות לאנטישמיות הפולנית בסוף שנות השלושים. קוראי ה"נש פשגלונד" העלו מחדש רעיונות שהועלו כבר על ידי ה"מתבוללים" בתקופת מלחמת העולם הראשונה אשר אף הם קוו כי שינויים חיצוניים בסגנון ובאורח החיים היהודי יביא להתמעטות האנטישמיות. בניגוד להלך רוח זה של קוראי ה"נש פשגלונד" דווקא ארגוני ה"מתבוללים" ומתבוללים יחידים חדלו להאשים את היהודים בכך שהעדר פולוניזציה או פטריוטיזם פולני הביא להקצנה באנטישמיות הפולנית במחצית השנייה של שנות השלושים. ה"מתבוללים" הודו למעשה בפשיטת הרגל של רעיון ההתבוללות.