The Upturned Sleeve Device in the Poems of Hanoch Levin

הרצאתי תעסוק בתחבולת-אב בשיריו ופזמוניו של חנוך לוין. תחבולה מכוננת זו -- המיועדת לחולל הזרה מהממת בתודעת הנמען, ולעורר את מודעותו הקיומית, האנושית, הפוליטית והחברתית לאותן תופעות "מבישות" ואינטימיות בחיי אנוש, שנוהגים להדחיקן אל מתחת לסף התת-מודע -- ניתנת להגדרה כ"תחבולת השרוול ההפוך": כל "התפרים" המכוערים, הדוחים והמאיימים, הנתפסים כטאבו שתוק ומושתק, זוכים במסגרת תחבולה זו להחצנה ולהבלטה, "נלבשים" כלפי חוץ, ואילו תחומי הרגש הלגיטימיים וה"מחמיאים" הופכים לביטנה, להעמדת פנים. אלא שעל דרך השלילה הדיאלקטית, רק נוכחותו המועצמת של ההֵיעָדֵר – קרי, התחושות והרגשות הלגיטימיים - היא המקנה להשגבה האירונית של השלילי והנחות את משמעותה התמטית, הרטורית והמוסרית. כך, למשל, בפזמון הסטירי "אנשי בסדר" מפורקת ההוויה האנושית לתכונה מטונימית נחותה שאינה מייצגת את השלם, אלא שוללת אותו: התמחות הדוברים בנפיחות צבעוניות של סיפוק עצמי. אלא שכקוטב המנוגד סימטרית לצמצום ולהרחבה הבו-זמניות של ה"בזוי"כהגדרתה של ז`וליה קריסטבה, מעוגנת הרדוקציה בהקשר "מפליא" ובלתי הולם של סגנון ביאליקאי לירי-רומנטי ומטאפוריקה ניאו-גותית. וזאת כעקיצה סרקסטית על חשבון הנמען הישראלי המשויך, באמצעות פיתיון ההפלאה, לקהל `אנשי הבסדר` שבשיר.

לשיאי ביטויה מגיעה תחבולת השרוול ההפוך – הטכניקה האוקסימורונית של צמצום הוויה כהרחבתה המצמצמת – בקובץ חיי המתים. מתוך קובץ זה, בו באה הסתירה וההשלמה המוחלטות בין שני צידי השרוול, הארוס והטאנאתוס, לייצוגה המוקצן ביותר, ינותחו שני שירים שיעמדו במוקד ההרצאה: "זו שעה נפלאה", שיר על משגל חד-סיטרי (שהוא צידו הנסתר של השרוול) בין מת חסר-תנועה (צידו הנגלה) לאהובה חיה, ה"גוהרת" עליו כאלישע הנביא המנסה להחיות את הילד השונמי; ו"תמתי לגווע", בו מצוּוָה אהובתו של הדובר המת, ש`הרגה` אותו, להמשיך ולקיים בחלומה את חיי מותו.