Procedural Agreements: Limits and Justifications

ההסכמה הדיונית הינה הסכם בין צדדים להליך שיפוטי אשר עוסק בפן הדיוני של ההליך להבדיל מהפן המהותי. הצדדים להסכמה הדיונית מסכימים על סטייה מסדרי הדין שהיו חלים על ההליך הדיוני לולא ההסכמה הדיונית. להסכמות דיוניות עשויות להיות השלכות הן על התוצאה הסופית ועל תהליך פתרון הסכסוך.

כשבאים בשערי סוגיית ההסכמה הדיונית במשפט העברי בולטת סוגיה אחת המהווה אבן הפינה של הדיון בסוגיה זו: משנת סנהדרין "נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך" קובעת שהסכמה דיונית ששלפיה אבא או אביך ידונו או יעידו בהליך השיפוטי היא הסכמה תקפה. אין ספק שדוגמת ה"דגל" של "נאמן עלי אבא" נמצאת בקצה המדרג המרחיב ביותר את יכולת ההתניה.

העמקה בנבכי ההסכמה הדיונית במשפט העברי מלמדת שישנן הסכמות דיוניות פסולות וישנן הסכמות דיוניות שנויות במחלוקת. מלבד הבנת מחלוקות אלו, יש להבין כיצד זה שהסכמה דיונית מסוימת שנראית כ"בעיתית פחות" אינה מאושרת בעוד ש"נאמן עלי אבא" היא הסכמה תקפה למרות שהיא נתפשת כמכשירה פסול גמור.

משנת נאמן עלי אבא טעונה הסבר מזווית נוספת. בקודקסים של סדרי דין יש לצפות להופעתן של הסכמות דיוניות, לצד סדרי הדין הרגילים. הסכמות דיוניות שנכתבו בגוף סדרי הדין והפכו לחלק בלתי נפרד מהם יהיו בדרך כלל הסכמות שכיחות וכן יש לצפות שהן תהינה הסכמות רצויות למערכת. יש להבין מדוע הסכמת "נאמן עלי אבא" מצויה במשנה למרות שהיא הסכמה דיונית שאינה צפויה להיות שכיחה או רצויה במערכת משפטית מסודרת.

במרכז הדיון בהרצאתי תעמוד שאלת גבולות ההסכמה הדיונית וההצדקות שבבסיס גבולות אלו.