רקע: ניתוח החדרת דלף (שנט) חדרי-צפקי הוא טיפול הבחירה להידרוצפלוס בילדים. זיהום שנט הוא גורם נפוץ לכשלונו, בנוסף יש לו השלכות נוירולוגיות והתפתחותיות ארוכות טווח. החיידקים הנפוצים הם חיידקים גרם חיוביים מפלורת העור. הטיפול כרוך באשפוז ממושך ודורש טיפול אנטיביוטי , החצנה או הוצאה של השנט הקיים, והחדרה של שנט חדש. הבנת גורמי הסיכון להתפתחות זיהום עשויה לסייע בצמצום מספר הכשלונות והרביזיות, קיצור משכי האשפוז וצמצום עלויות הפרוצדורות.
מטרות: קביעת השכיחות וגורמי הסיכון להתפתחות זיהומי שנט בילדים וקביעת פיזור הפתוגנים האופייני.
שיטות: מחקר רטרוספקטיבי מסוג מקרה-ביקורת. נסקרו תיקי הילדים בגילאי 0-18 , שעברו ניתוח החדרת שנט חדרי-צפקי בבית חולים "דנה דואק" המהווה מרכז נוירוכרורגי שלישוני לילדים בישראל, בין השנים 1996-2013. בתקופת המחקר בוצעו 1446 ניתוחי שנט . קבוצת המקרים כללה 62 מקרים שענו על הקריטריונים של זיהום שנט. מבין הילדים שלא פיתחו זיהום, נבחרה אקראית קבוצת ביקורת כפולה בגודלה . בין הקבוצות נערכה השוואה לאיתור גורמי הסיכון ונאספו נתוני חתך לאפיון הזיהומים.
תוצאות: שיעור הזיהומים השנתי הממוצע היה 3.57% . הזמן החציוני להופעת הזיהום היה 15 ימים לאחר הניתוח. הפתוגנים השכיחים היו חיידקים Staph cogolase negative ו -Staph aureus גרם חיוביים - בעיקר
היה קשר מובהק בין גיל צעיר מ-5 שנים, משך הניתוח ומספר רביזיות קודמות לבין התפתחות עתידית של זיהום. אטיולוגיה נאופלסטית ראשונית נמצא כגורם מגן מפני התפתחות זיהום.
דיון ומסקנות: המחקר מבסס את הנתונים האפידמיולוגיים האופייניים לזיהומי שנט בישראל. לאור הסיכונים הרבים הקיימים בזיהום שנט ולאור המשמעות התחלואתית והכלכלית שלהם יש מקום לגיבוש קווי פעולה שיתבססו בין השאר על הנתונים שמצאנו, לצורך איתור מוקדם ומניעה של זיהומי שנט .
