Covenant of the Pieces

הברית בין הבתרים כפי שמופיעה בספר בראשית נדרשה על ידי חז"ל באופן אליגורי באופן שמבטא סקירת העתיד: תולדותיהם של בני ישראל בין האומות, או הניסיונות לבטל מהם את עבודת הקרבנות. אולם עיון מדוקדק בפסוקים מלמד שאם נפרש שאברהם הוא המבתר את הבהמות יקשה עלינו לראות בכך מעשה סמלי שמבטא דברים בייחס לעתיד. זאת ועוד, בדרך כלל בברית מעין זו שני כורתי הברית הם העוברים בין בתרי העגל (ראה ירמיהו לד) ואילו כאן "והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה". אלוקים הוא שעבר בברית והוא שעבר בין הגזרים. לטענתי, מתוך עיון בפסוקים ובמדרשים נוכל להסיק שאלוקים הוא שמבתר את הבהמות והוא אשר "את הציפור לא בתר". רד"ק פירש שאלוקים ציווה על אברהם לקחת את הבהמות וגם לבתר אותן על אף שהמקרא איננו מציין זאת. וזו לשונו: "ויבתר אתם בתוך - מה שבתר ומה שלא בתר הכל היה במצות הא`ל, ואף על פי שלא זכר זה". אולם הדברים תמוהים. אם אכן ישנה משמעות לבתור באופן זה או אחר מכיוון שיש בכך רמז לבאות, היה זה מן הראוי שהמקרא יציין כיצד עליו לבתר ולהניח את הבהמות. גם מדרשי חז"ל ראו במעשים הקשורים לברית זו, מעשים סמליים או בייחס לקרבנות או בייחס לקורות את עם ישראל בעתיד. אני אבקש להציג הצעה אחרת לפיה אלוקים הוא הכורת את הברית, הוא זה שמבתר את הבהמות והוא זה שעושה מעשים אלו על משמעותם הסמלית. אעשה זאת תוך שימוש במדרשים ובפרשנות הקלאסית.