A Musical Bridge between Jewish and Israeli Identities: An Analysis of Songs by Yair Rosenblum

המלחין יאיר רוזנבלום, מהווה מודל למלחין חילוני הניצב במרכז הקונצנזוס הישראלי. הוא צמח מתוך מוסד `הלהקה הצבאית`, שבתפיסת העולם שלו נמצאת `תרבות מגויסת` המשמשת ככלי להעברת מסר אידיאולוגי. שיריו פרצו גבולות ונפוצו ברחבי המרחב היהודי והישראלי, והלחן שלו לשיר "שיר לשלום" למלים של יענקלה רוטבליט משמש כשיר תפילה אלטרנטיבי. בהרצאה אציג ארבעה מלחניו של רוזנבלום לשירים, שכל אחד מהם מתמודד עם פן אחר בהווייה הישראלית יהודית: "ונתנה תוקף", "ברית דמים", "בואי כלה" ו"שיר לשלום". אדגים כיצד יצירתו מצליחה לגשר על הפערים התרבותיים, כיצד היא מתמודדת עם המקורות העתיקים וכיצד השיר הפופולרי מהווה אלטרנטיבה לתפילה המסורתית.

כדי לעמוד על תרומתם של לחניו של רוזנבלום, אבקש לבחון את המצע האידיאולוגי שעמד בבסיס יצירת התרבות הישראלית של המדינה בהתהוות, ובאופן ספציפי את המתח שמובנה באופן מהותי בתוך המצע הנ"ל – המתח שבין ישראליות ליהדות. כחלק מן הניסיון המוצהר להפוך את ה`עם` ל`אומה` תוך "שלילת הגולה" ונשיאת מבט לעתיד חדש, ביקשו אנשי האליטה החילונית שהתגבשה בארץ ליצור `מסורת מומצאת` (א. הובסבאום, 1983) של `תרבות עממית גבוהה` (י. שביט, תשע"ו). בעזרת מנגנוני תרבות רשמיים כגון הקרן הקיימת לישראל ובשילוב עם יוזמות מקומיות הלכה והתהוותה "מסורת" של חגיגות, טקסים ומסכתות, שירי ילדים, ריקודים עממיים, ועוד. נוצר מצב בו נמצא מתח רב בין שני מוקדים: `ישראליות` ו`יהדות`, כאשר לעתים הם משלימים זה את זה ולעתים הם שוללים זה את זה. למרות מגמות אלו חלחלו יסודות עממיים, מסורתיים ודתיים לתרבות המתגבשת בא"י. שירים ארץ-ישראליים רבים נכתבו בהשראת מקורות תנכיים, אולם היחס לטקסטים "גלותיים" ולפיוטים היה מורכב והשתנה במהלך השנים כתגובה לתהליכים חברתיים-תרבותיים שעברו על החברה הישראלית.