מטרת המחקר: אפיון קליני של הילדים ופרופיל העמידות של החיידקים הגורמים לדלקת בדרכי השתן, וכמטרה משנית בנית פרוטוקול טיפולי המותאם אישית לילד לפי גורמי סיכון וזאת במטרה לצמצם את הטיפול באנטיביוטיקה רחבת הטווח.
רקע תיאורטי: דלקת בדרכי השתן הינה מחלה נפוצה בקרב ילדים הפונים למיון. הטיפול בפיילונפריטיס הינו טיפול אנטיביוטי אמפירי ורחב טווח בדר"כ. מסקירת מספר בתי חולים בארץ אין אחידות במתן הטיפול והרוב המוחץ של בתי החולים בוחר במתן גרמיצין או רוצפין כקו ראשון עד לקבלת רגישות חיידק.אכן ע"פ ההנחיות הקליניות יש לתת גרמיצין או רוצפין, אין בהנחיות התייחסות לגורמי סיכון לחיידק עמיד בהחלטה על טיפול אנטיביוטי אמפירי, כמו כן, האנטיביוטיקה האמפירית עלולה שלא לכסות אנטרוקוק או פסאודומונס, ובכך להשהות את הטיפול הנכון בילדים.
שיטת מחקר: איסוף נתונים מתיקי אשפוז ומעבדה של כ-300 ילדים מגיל 3 חודשים ועד 18 שנים אשר ביקרו במיון בין השנים 2010-2016 .הצלבת המידע הקליני הנאסף עם פרופיל רגישות של החיידקים שבודדו, ניתוח הנתונים וקביעת גורמי סיכון לזיהום בדרכי השתן ע"י פסאודומונס או אנטרוקוק.
ממצאים: נותחו 16 מקרים של זיהום עם אנטרוקוק ו- 31 של פסאודומנס, ב- 75% מהמקרים היו מומים ידועים בדרכי השתן, 74% זיהום בדרכי השתן בעבר לעומת קבוצת הביקורת של ילדים שסבלו מזיהום עם E.coli פיילונפריטיס בה אחוז המומים הידועים ואחוז הזיהומים בעבר היה נמוך משמעותית ועמד על 20% ו- 38% בהתאמה.
דיון: על סמך נתונים בבי"ח שניוני בצפון עולה כי ניתן לנבא אפשרות של זיהום בדרכי השתן ע"י פסאודומנס או אנטרוקוק לפי מום ידוע בדרכי השתן, אירוע זיהום בדרכי השתן בעברו, טיפול אנטיביוטי מונע לזיהום בדרכי השתן.
