Benzion Netanyahu: The Formative Years

1932 עד 1935 היו השנים, שעיצבו את השקפת עולמו של בן-ציון נתניהו (1910-2012). בשנים אלו נולדו תפיסתו הפסימית והערצתו לזאב ז`בוטינסקי, התגבשו תחומי העניין שלו ונוצקה עוינותו לשמאל. שלושה אירועים מרכזיים ראויים לציון בתקופה זו: 1) הפגנה נגד המשפטן נורמן בנטואיץ` בטקס פתיחת הקתדרה לשלום בינלאומי באוניברסיטה העברית, שנערכה ב-10 בפברואר 1932. 2) פרשת רצח חיים ארלוזורוב והמאבק הרוויזיוניסטי למען הנאשמים היהודים ברצח ובשידול לרצח של ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, שנורה למוות בליל שישי, 16 ביוני 1933, בחוף הים של תל-אביב 3) מות אביו של נתניהו, הרב נתן מילקובסקי (1879-1935), שהיה אחד הפעילים הבולטים למען החשודים ברצח והלך לעולמו בגיל 55 בפברואר 1935.

ההפגנה נגד בנטואיץ` סימלה את המאבק של נתניהו וחבריו הסטודנטים בראשי האוניברסיטה, באנשי "ברית שלום" ובכל ביקורת יהודית על הלאומיות. פרשת ארלוזורוב סימלה בשביל נתניהו את רדיפת הימין בידי השמאל, שנתפש בעיניו כאויב חסר מעצורים, ומות אביו נכרך עם פרשת ארלוזורוב והפך את הפוליטיקה לאישית.

בעקבות אירועים אלה חושלו ונחתמו עמדותיו הנציות של נתניהו, וטינתו כלפי השמאל, הממסד הציוני והאקדמיה של זמנו רק הלכה והעמיקה. בשנים אלו נתניהו היה בשולי השוליים של הפוליטיקה הציונית. הוא המשיך להיות אאוטסיידר מימין גם בחייו, אולם עשרות שנים לאחר ימי המנדט, ובעיקר בשנים האחרונות לחייו ולאחר מותו, הוא הפך לאחד מאבות הימין הישראלי, תרתי משמע.