אחת השאלות המרכזיות של הרומן "התגנבות יחידים" ליהושע קנז היא כיצד מתמודדת קבוצת טירונים בעלי כושר לקוי במסגרת צבאית שמטרתה המוצהרת היא הכשרתם לחיילים. במטרה זו טמון פרדוקס, שכן אף על פי שהחיילים לא ימוינו לשירות קרבי, ולמרות ייעודם לתפקידי עורף, הם מתאמנים בתרגילים המדמים התקלות באויב. באופן דומה, המוות שאמור להיות אך ורק סימולציה, מתגלה כאפשרות ממשית.
אחד הדימויים המרכזיים ברומן הוא חייל הנושא אדם אחר על גבו. תמונה זו מוצגת כשיאה של ההקרבה. המוות וההקרבה הם חלק מהתפיסה הלאומית ומהיחסים בין הריבון לפרט. בהרצאתי אבקש לדון ביחסים שבין ריבונות למלחמה כפי שהם באים לידי ביטוי ברומן. בהתקבלות הרומן מתארים אותו אחדים כרומן בעל משמעויות מטאפיזיות. אחרים מצביעים על המנגנון המכפיף שנכפה על החיילים. אני אבקש להציע קריאה של המטאפיזי בהקשר של כוח. מהו מקור הכוח שמופעל על החיילים ברומן? מהיכן נובע כוחו של הריבון? מה תפקיד הפרטים בהעברת הכוח? ומה בין הכוח הריבוני לבין יחסי הכוח בין החיילים?