Rereading the Ancient Jewish Votive Institutions in Light of the Aramaic Incantation Bowls

השימוש בנדרים ובשבועות היה חלק בלתי נפרד מן הפרקטיקה הדתית והמשפטית ומחיי היומיום בעולם העתיק. הדבר נכון גם לגבי העולם היהודי, כפי שניתן ללמוד מקיומן של שתי מסכתות שלמות המוקדשות לעיניינים הללו. קערות ההשבעה הבבליות משופעות גם הן בלשונות שבועה ונדר, והן מהוות מקור בעל חשיבות היסטורית רבה להבנת השימוש בפרקטיקות הללו בפועל. ואכן, חוקרים בולטים (כדוגמת שאול ליברמן) ציינו את קערות ההשבעה כמקור המעיד על בלבול עממי שבין השבועה והנדר, תופעה אשר חלחלה גם לספרות חז"ל. בהרצאתי אחלוק על תפיסה זו, ואראה כי משמעות הנדר איננה דומה כלל למשמעות השבועה בקערות ההשבעה. עיון בעשרות קערות יש בו כדי ללמד שהנדר, "נידרא", מופיע בדרך כלל בצורת שם עצם והוא מתפקד כסוג של קללה אנושית עממית המשמשת להרחקת אדם מרעהו. לעומת זאת, השבועה מופיעה בדרך כלל בצורת פועל ("אשבעית בשם" וכד`) והיא מובאת לרוב כפרקטיקה בשימוש של המאגיקון, הגורמת להכפפתם והרחקתם של שדים ומזיקים. הבנה זו יכולה לחדד את הקריאה של סוגיות רבות בספרות חז"ל, שגם בהן הנדר ("קונם") היווה פרקטיקה עממית להרחקה ולהחרמה, לעיתים אף מן המעגל המשפחתי הקרוב ביותר. יתר על כן, הגדרת הנדר כסוג של קללה יש בה כדי להאיר מחדש את הקריאה בביקורתו של ישו על הפרושים (מתי טו, 1-5) וכן את כתובות הנדר שנמצאו על גולסקמאות בירושלים מן המאות הראשונות לספירה.