Research on Textbooks for Jewish Education: Methodological Notes

בניגוד לספר העברי לתולדותיו שכבר קנה לו מוניטין של כבוד במדעי היהדות בכלל ובתולדות עם ישראל בפרט, חקר ספר הלימוד בחינוך היהודי מצומצם ביותר ומתמקד לרוב בהיבטים ביבליוגרפים בלבד. הסיבה לכך אולי נעוצה בעובדה שהשימוש בספר הלימוד – המבקש לשלב בין ידע דיציפלינארי לבין מיומנויות דידקטיות - הוא כה שכיח וברור מעצמו שהוא בעצם מסתיר את מורכבותו ואת הקשריו הרבים: סוציולוגיה ופסיכולוגיה, מדיניות וממשל, טכנולוגיה, אומנות ועוד. ברם, ספר הלימוד ביטוי תמציתי של החברה המפיקה אותו ומהווה סוכן תרבות מרכזי בתהליכי סוציאליזציה ואקולטורציה, המשקף עולם של ערכים ואידיאולוגיות – בצורה גלויה ובצורה סמויה.

חקר ספר הלימוד בחינוך יהודי מצטמצם בעיקר לחקר ספר הלימוד בחינוך הישראלי או בתקופת היישוב ורק מחקרים בודדים הוקדשו לספרי לימוד בחינוך היהודי עד סוף המאה ה-19 על פני במות שונות כשאין אף אסופה אחת או מונוגרפיה אחת המוקדשת לנושא. היחיד שעסק בדבר ושילב במחקריו הן דיון בספרים עצמם והן דיון בשאלות המתודולוגיות הקשורות לחקר הספרים הוא דב רפל שאף פרסם רשימה ביבליוגרפית רחבה ביותר (מעל 1500 כותרים בעברית) של ספרי-לימוד בחינוך היהודי בין השנים 1488 – 1918. ברם, עיון מעמיק ברשימה עצמה מעלה תהיות רבות לגבי מספר לא קטן של ספרים שלא ברור מדוע נכנסו תחת קטגוריה של ספרי-לימוד ולא ספרי עיון. רפל בעצמו התייחס להגדרה של ספר לימוד בשני מאמרים שונים אך הגיע למסקנות שונות. לאור כל זאת, השאלה מהו ספר לימוד בחינוך היהודי – בטרם היותו חינוך ממוסד מודרני כנהוג במדינת ישראל – היא שאלה מתבקשת שטרם נידונה במחקר באופן ממצה. בשאלה זו תעסוק הרצאה זו.