פרשנים וחוקרים רבים עמדו על האתגר בהבנת הפסוק החותם את מגילת שיר השירים "ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האיילים". מה משמעותו של חיתום זה? וכיצד הוא מסתדר עם מהלך המגילה כולה?
בעזרת קריאה אינטרטקסטואלית, אעמוד בהרצאתי על התכתבות המגילה עם סיפור גן עדן. זהו כמובן אינו המקרה היחיד של הדהוד לגן העדן. במקרא ישנו נסיון להדהד את הגן בווריאציות שונות, אם באופן תיאורי המשכן, המקדש או אפילו ארץ ישראל. גם על ההשוואה בין גן עדן לבין גן שיר השירים נכתב רבות במחקר. קריאה משווה של מגילת שיר השירים עם הסיפור בבראשית, מזהה את המרחב שבו נעים הדוד והרעיה כגן העדן הבראשיתי. דומה שהמגילה מזמינה את הקורא לכניסה מחודשת לגן. כניסה שיש בה נסיון לשחזר במשהו את אותה חוויה ראשונית קמאית.
לאחר שנציין את דמיון הרב בין שני הגנים, נתבונן בשינויים המהותיים. שינויים אלו יוכלו להסביר את סיום מגילת שיר השירים. גן עדן נותר מחוז כיסופים והוא מושא לכמיהה כמוסה, לגעגוע אינסופי. מגילת שיר השירים מציעה לקורא גן אלטרנטיבי שמזכיר את גן העדן אך דורש כמה שינויים הכרחיים הקשורים למושגי התשוקה, האינטימיות, הניכור והאיווי. שינויים אלה, כך אציע, יכולים להסביר את סיום המגילה ואף זורים אור על פרטים במהלכה.