ההרצאה תנסה לבחון מחדש את שורשי יחסו של הרב עוזיאל לסוגיית ריבוי הנשים בארץ ישראל. אחת הטענות השגורות כלפיו, שנוצרה בידי רבנים שחלקו עליו ואומצה בידי חוקרים שונים, קובעת כי את עמדתו השוללת את ריבוי הנשים גיבש הרב עוזיאל מתוך כפיפות לעמיתו האשכנזי הרב הרצוג, ומתוך תפיסה שעל ההלכה הספרדית לפנות מקומה בסוגיה זו, כמו גם באחרות, להלכה האשכנזית.
אולם עיון ארכיוני מקיף מגלה כי פני הדברים שונים לגמרי, וכי את עמדתו השלילית (והקיצונית בשלילתה את הביגמיה מזו של הרב הרצוג!) גיבש ללא כל קשר להלכה האשכנזית, אלא משיקולים הלכתיים ומוסריים עצמאיים לגמרי. את מאבקו בריבוי הנשים הוא מתחיל לנהל עוד בשנות העשרים, שנים רבות לפני שהכיר את הרב הרצוג, ועמדתו זו הביאה אותו למאבקים רבים אל מול קבוצות שונות ביישוב היהודי. זאת ועוד, תפיסת עולמו גם הביאה אותו לנסות לעצב את החוק הפלילי המנדטורי, כך שיאסור ריבוי נשים אצל כלל יהודי הארץ, ולימים גם לכתיבת תקנות הרבנות הראשית השוללות את הביגמיה ללא קשר לעדתו של הגבר.
העיון בעמדתו זו, כפי שהיא עולה מן המסמכים הגנוזים, מלמד על תפיסה הלכתית ייחודית ומקורית שכיוון השפעתה היה דווקא על הרבנות האשכנזית ולא הפוך כפי שנטען עד היום.