Remarks on the Original Aramaic of Targum Canticles and Targum Qoheleth in the Light of Early Manuscripts and Cairo Genizah Fragments

התרגומים הארמיים לשיר השירים ולקהלת דומים מאוד בלשונם, וככל הנראה שניהם יצירות מבית מדרש אחד. לית מאן דפליג היום ששניהם נתחברו בארץ ישראל לאחר תקופת התלמוד. אולם לשונם מעורבת: מצויים בה יסודות למכביר מהארמית הקלסית של המקרא ושל תרגום אונקלוס, ולצדם קווי לשון מרובים המאפיינים את הארמית המערבית המאוחרת יותר. רוב חוקרי התרגומים סבורים כי היות שהתרגומים הללו נוצרו בארץ ישראל, לשונם המקורית דינה להיות ארמית גלילית, ומייחסים את הצורות הקלסיות בטקסט לסופרים ומעתיקים מאוחרים, שהכניסו ביודעין ובלא יודעין צורות המוכרות להם יותר מארמית המקרא ומתרגום אונקלוס. לדעתם, ככל שצביונו של כתב יד מסוים מערבי יותר, הוא משובח יותר. למשל, כתב יד פריז 110, כתב יד ספרדי מאמצע המאה ה-15, מצטיין בסימנים מובהקים של ארמית גלילית, כגון הצורות "אוף", "פם", הפועל חמ"י, הסיומת "–וי" לגוף נסתר ועוד הרבה. לפיכך הוא נחשב בעולם המחקר ככתב היד הטוב והחשוב ביותר לחקר תרגומי הכתובים, על אף זמנו המאוחר. מהדורות רבות התבססו עליו.

אולם בדיקה מקיפה ועיון מעמיק בקטעי גניזת קהיר (מאות 13-11) ובכל כתבי היד הקדומים (מאות 14-12) מראים כי אדרבה, איפכא מסתברא. בכל העדים הקדומים האלה רווחות צורות הארמית הקלסית (דוגמת "אף", "פום", הפועל חז"י, הסיומת "–והי" ועוד). בניגוד להנחת החוקרים, ישנן ראיות חותכות שסופר כ"י פריז 110 או קודמיו פעלו במכוון לעבד את לשון התרגומים, לשנות את הצורות הקלסיות לצורות מערביות מאוחרות, פעולה שהולידה לעתים טעויות ברורות. ממחקרי עולה כי לשונם המקורית של שני התרגומים הללו נשתמרה טוב יותר במספר כתבי יד קדומים. וכשבודקים את הצורות הקלסיות בתוך הקשרן, נראה כי בעלי התרגומים השתמשו בהן לצורך ספרותי או סגנוני.