רבנו תם (1100-1171) היה ראש וראשון לבעלי התוספות שפעלו בצרפת ובאשכנז במאה השתים עשרה. שמו הלך והולך לפניו בקרב לומדי התלמוד כפרשן וכאיש הלכה שחידושיו ופסקיו הפכו להיות אבני פינה במסורת ההלכה ולימוד התלמוד.
יחד עם זאת רבנו תם גילה גם מודעות לדרכי העברתו של נוסח התלמוד. אמירות שונות שלו מלמדות על מודעות זו ולצידן של האמירות הללו יש פעמים שבסיס פרשנותו לסוגיות חמורות שבתלמוד נובע ממודעות זו ונעזר בה. ההרצאה תעסוק באמירותיו המתודולוגיות כמו גם בסוגיה אחת בה הפעיל רבנו תם כלים פילולוגיים כדי להגיע לפרשנות ממצה ולפסיקה חדשנית העולה ממנה.