Elisha and his Shunamite? Midrash, Exegesis or "Everything Goes"?

הסיפור על הנביא אלישע, האישה משונם ובנה במלכים ב ד` 8–37 הוא מקור ידוע לדיונים ופולמוסים פרשניים. לפני כעשרים שנה התנהל על הסיפור ויכוח חריף בעיתון `הארץ`, בין שולמית אלוני ז"ל לאלכסנדר רופא יבל"א. אם זירת דיון זו נתפסה כסימן לכך ש"לא נס ליחו של התנ"ך [...] והוא ממשיך למלא מקום בחברה הישראלית החופשית" (יאירה אמית, על הפרק 17 [2002]), הרי המסקנות מן הוויכוח נותרו פחות חד משמעיות. כך למשל הקביעה ש"דרך המדרש המודרני היא קריאה נוספת שכבודה במקומה" (אמית, שם) עדיין מותירה כר נרחב לאיתור כבוד זה, היינו לבירור היחס בין חקירה מדעית לדרשנות עכשווית. האם הטענה ל`שבעים פנים` וכיו"ב די בה להכשיר את פירוש השבח (לגנדה) על "איש אלהים קדוש" (מל"ב ד` 9) גם כעלילת מנאפים? היש בה כדי להצדיק פירוש על פי צרכי הציבור, ענייני היום, מצע פוליטי או נטיות לב הניזונות מן התרבות העממית? ואולי תבוא הישועה מהגדרתו של הסוג הסיפורי כ`ביקורת`, היינו כסיפור המעמיד את הנביא במבחן ומעניק לו ממד אנושי? (Y. Amit, Biblical Interpretation 11, (2003

בהרצאה זו תיבחן אפשרות להבנת הדו קיום של יסודות שבח עם תווי אינטימיות בסיפור אלישע והאישה משונם לאור זיקתו של סיפור זה אל סיפורי בשורה ופקידת עקרות ואל משקעים מיתולוגיים המאפיינים אותם. ממד התולדה הספרותית ישמש נקודת מוצא להערות נוספות על המצוי והרצוי בכל הנוגע ליחס שבין חקר הסיפור למדרשו.