The Deposition of Rabban Gamaliel: A Reconsideration

הדחתו של רבן גמליאל מהנשיאות, הנזכרת בשני התלמודים במסכת ברכות, נידונה על ידי חוקרים רבים. האחרון שבהם הוא ח`שפירא, שהסיק שרבן גמליאל לא הודח מהנשיאות, ושהסיפור כולו אינו משקף את המציאות ההיסטורית בדור יבנה. לדעתו מדובר ביצירה אמוראית שמשקפת את המאבקים בין הנשיא לבין החכמים במאה השלישית לספירה ומלמדת כי אף שלנשיא מעמד עצמאי הוא נשען על הסכמתם ותמיכתם של החכמים (כהשקפתו של האמורא רבי יוחנן). ניתוחו של שפירא לגרסה שבירושלמי מעורר שתי בעיות: א. אין זה ברור מדבריו האם המספר האמוראי בדה את הסיפור כדי להעביר מסר אודות מעמדו של הנשיא כתלוי בחכמים. אולם קשה לקבל אפשרות זו משום שלפיה אין זה ברור מדוע, בסופו של דבר, אין הדחת רבן גמליאל מהנשיאות נזכרת בסיפור? דומני שחייבים להניח, שהמספר האמוראי פירש את המקורות התנאיים כפי שהבין אותם באמת – כלומר, שהם מספרים על הדחה של רבן גמליאל מהנשיאות, ומדובר בפרשנות אמוראית תמימה למקורות התנאיים. ב. שפירא טוען שהמקור התנאי המספר על מינויו של רבי אלעזר בן עזריה לישיבה מתכוון למינויו לחכם (סמוך). לדעתו אין ללמוד מעצם אזכורו של המאורע (`ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה`) שמדובר באירוע יוצא דופן, ומינויים של חכמים אחרים נזכרים גם במקומות אחרים. אולם אין זה נכון – יש מעט מאוד אזכורים כאלו, ויש להם סיבה. המסקנה מכך היא שמינויו של רבי אלעזר אכן היה כרוך באירוע יוצא דופן. לדעתי, בזיכרון ההיסטורי האמוראי, מינויו של רבי אלעזר כחכם היה כרוך בהפגנה כלשהי כנגד רבן גמליאל – אולי מנעו ממנו את האפשרות לקחת חלק בהכרעות הדין בבית המדרש. לכן מופיע דווקא רבי אלעזר בסיפור.