"Whoever Robs their Father and Drives out their Mother" (Prov 19:26a) - The Heirs` Denial of the Widowed Mother’s Residential Rights

הדאגה למחייתה ולביטחונה של האלמנה במקרא מובעת בסוגות ספרותיות שונות. בספרות החוק מודגשות במיוחד התביעה מהחברה לדאוג לאלמנה והדרישה מצאצאיה `לכבדה`, המשתמעת מההוראה `לכבד` אב או אם. כתובים רבים דנים בהתנהגויות עברייניות של צאצאים המופנות כלפי הוריהם ובעונש שיושת עליהם בגינן. אחת מההתנהגויות האלה היא ניסיונם של צאצאים, לרוב בנים, לסלק את אמם האלמנה מבית האב שאליו היא השתייכה. התנהגות זו אינה נזכרת בספרות החוק, אם כי אפשר להקיש לגביה מתיאורים קרובים אחרים, אבל היא מתוארת בספרות החכמה הדידקטית: "משדד אב יבריח אם" (מש` יט 26), ואפשר שהיא נלמדת גם מן הנבואה: "אין מנהל לה מכל בנים אשר ילדה" (יש` נא 18). מה טיבם של בנים אלה המפגינים יחס כה שלילי כלפי אמם האלמנה עד כדי סילוקה מבית האב? האם הם בנים שאבדה להם הדרך, משולחי רסן וחסרי תקנה, או בנים המונעים משיקולי תועלת אשר פועלים באופן מחושב כדי להשיג את מטרתם ואם כן, מהי? בחינה של מקורות משפטיים מן המזרח הקדום, מן החוק הכתוב ומן החוק הנוהג העשוי להשתקף מתעודות משפטיות, שעניינם התנהגות צאצאים לאמם, מסייעת בהבנת דפוס ההתנהגות המסוים ובחשיפת מניעיהם של הבנים. ההשוואה לטקסטים המזרח קדמונים מצביעה על האפשרות שהבנים היו מונעים מרצונם לממש את זכויותיהם ברכוש שהחזיקה אמם האלמנה – מתנות נישואין שאביהם העניק לה בחייו והנדוניה שלה. לכן כדי להשיג את מבוקשם הם נקטו בפעולות שגרמו לאמם סבל רב ומצב זה לא הותיר בידיה בררה אלא לעזוב את בית האב, לכאורה, מרצונה. כך יכלו הצאצאים להקדים לרשת את הרכוש שבידיה וכך גם נחסכו הוצאות מחייתה.