התפתחות הטכנולוגיה הרפואית מאפשרת נטילת זרע מנפטר ושימוש בו לשם יצירת חיים. הבקשה לשימוש בזרע של אדם לאחר מותו היא סוגיה מוסרית-חברתית אשר המחוקק הישראלי טרם נדרש לה. לפני כשלוש עשרה שנים, ביום א` חשון התשס"ג (27.10.2003), פרסם היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, הנחיה (מס. 1.220) שכותרתה: "נטילת זרע לאחר המוות ושימוש בו". ההנחיה קובעת כללים והגבלות בעניין, ונכתב כי היא גובשה "על יסוד ערכי מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ועל בסיס זכויות האדם המוקנות במשפט הישראלי". בתי המשפט במדינת ישראל נדרשים לבקשות שמוגשות על ידי קרובים של נפטרים, ואף על ידי אחרים, לשם נטילת זרע מנפטר על מנת לעשות בו שימוש ליצירת חיים והם אינם רואים עצמם מחויבים להנחיית היועץ האמורה. פסקי דין שונים נסמכים בעניין על עקרונות יהודיים כדוגמת ייבום, המשכיות הנפטר, שמירה על כבוד המת בדרך של הנצחתו ועוד.

אנו מבקשים לערוך שולחן עגול בו יוצג נושא מורכב זה, ובמסגרתו תידון השאלה האם ניתן להסיק ממקורות היהדות עמדה בעניין.