The Tannaitic Ban on Teaching Greek: Remembering Diaspora Destruction, Rejecting Compromise with Rome

האיסור על לימוד יוונית לבנים מנוסח במשנה כתגובה ישירה לפולמוס קיטוס, וזאת בין שתי המרידות הגדולות כנגד רומא בארץ ישראל. לפיכך, ברור למדי שזו תגובה של חכמים-תנאים ארצישראליים. גם אם היו אירועים מרדניים כלשהם בא"י, עיקר המרידות ותוצאותיהם החמורות התרחשו בתפוצות ההלניסטיות: קירניקה, מצרים וקפריסין. במחקר ניכרת התלבטות בשאלה האם האיסור החריג על לימוד יוונית דווקא נובע מן האירועים בא"י או בתפוצות? והאם הוא משקף עמדה תרבותית אנטי-הלניסטית או פוליטית אנטי-רומית? ההרצאה תציע שילוב בין האופציות החליפיות, כביכול. תנאי הדור, כר` יהודה בר-עיליי ור` שמעון בר-יוחאי, מגיבים, אכן, ישירות לחורבן הפאר של התפוצות הללו. האיסור על לימוד היוונית דווקא, משקף את ההזדהות עם התפוצות דוברות היוונית. לעומת זאת, בדורות יבנה ואושה התמעט עד מאד המגע הישיר בין יהודי א"י לפולייס ההלניסטיות, בעקבות הפגיעה הקשה בקהילות היהודיות שם, ולמעשה הפסקת החיים היהודיים בערים מעורבות בא"י. מצד שני, הגורם הפוליטי-צבאי שהחריב את מרכזי היהודים ב`פולמוס קיטוס` היה האימפריה הרומית. המוקד הרומי עולה גם מן העובדה ש-15 השנים שבין `פולמוס קיטוס` לבין פרוץ ה`פולמוס האחרון` (מרד בר-כוכבא) מתאפיינות בהפניית עורף למודוס ויונדי המחודש, שהחל להתרקם בין יהודה לרומא בשני הדורות הראשונים לאחר מלחמת החורבן. במקומו הנהיג ר` עקיבה אתוס גאולתי, שכוכבו דרך, דעך והתרסק ב`פולמוס האחרון`. ההתבוננות באיסור על הוראת יוונית בהקשר ההיסטורי- הציבורי הזה מעמידה אותו כביטוי משולב הן כנגד התרבות ההלניסטית והן כלפי רומא, המייצגת את התרבות והלשון היוונית במירען בעת הזו.