Systematic and Individual Treatment in Gush Katif Educational System before and after the Uprooting

עקירה מהבית היא אחת החוויות המייצרות לחץ כבד אצל בני אנוש. הספרות המחקרית מתייחסת לרוב לעקירה שהיא תוצאה של אסונות טבע או מלחמות. מחקר המתייחס לחוויה האנושית בעקבות עקירת יישובים על ידי המדינה הריבונית היה דל מאוד טרום העקירה מגוש קטיף.

השירות הפסיכולוגי-ייעוצי במשרד החינוך פעל במוסדות החינוך בגוש קטיף במשך השנה שלפני העקירה ועשר שנים אחריה, כשהמטרה הייתה למזער את הנזקים הפסיכולוגיים לתלמידים, לצוות החינוכי ולהורים ולסייע לתהליכי ההחלמה. העיקרון המנחה היה חבירה לגורמים המובילים ביישובים, כגון: רבנים, אנשי רשות ומנהלי בתי"ס ובניית מודלים ייחודיים המותאמים לצרכים שהמנהיגות הצביעה עליהם, תוך הקשבה לקולות השונים שעלו מן השדה. כך נבנו תוך כדי תנועה, מודלים ייחודיים של קשר ישיר מטה-שדה וכך נבנו מודלים של סיוע קבוצתי נרחב לכיתות שלימות באמצעות מטפלים בהבעה ויצירה, מתן מסגרת קבועה לעיבוד רגשי לצוותי מורים ומתן הדרכה רציפה וארוכת טווח לצוותי ניהול שמשימתם הייתה לבנות תהליכי עבודה סדורים במוסד החינוכי החדש לאחר חווית הכאוס.

מודלים אלו נחוו על ידי השדה כמיטיבים והפכו לדרך עבודה של משרד החינוך באירועים רבי נפגעים אחרים, כגון מלחמת לבנון השנייה ובמבצעי צה"ל בדרום, כגון: עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן.