Between Natan Zach and Dalia Hertz: Indecision and Excessive Decisiveness

בהרצאה זו אבקש להשוות בין נתן זך לדליה הרץ, שפרסמו את ספר שיריהם באותה שנה, אך למעשה משתייכים לדור ספרותי אחר. ביקורת התקופה התייחסה לדמיון הרב בין השניים, ובעיקר ראתה בשירת הרץ כשירה אפיגונית, הדומה יתר על המידה לשירתו של זך. על אף הדמיון הקיים, אבקש לעמוד על קווי שוני מהותיים ביניהם, שמקשים על ראיית הרץ כמשוררת חקיינית.

השוואה זו תיעשה באמצעות בחינת השימוש המרובה של זך בספרו שירים שונים בביטויי שלילה ובהבעות מודאליות להבעת ספק וחוסר ידיעה, ולמולם את קביעותיה האסרטיביות והנחרצות של הדוברת בשירי מרגוט לדליה הרץ. למעשה, אל מול ההססנות האופיינית לשירתו של זך, ניתן למצוא בשיריה של הרץ מגמה שכנועית באופייה, שמתבטאת הן באמצעות שימוש תקיף בפעולות דיבור דירקטיביות והן באמצעות שימוש רטורי במבעים היצגיים.

כפי שטען סרל, במבעיים הצגיים הדובר מתחייב לאמיתות הפרופוזיציה שאותה הוא מבטא, אם כי מידת התחייבותו לאמיתות דבריו עשויה להשתנות. כפי שאבקש להראות, מידת ההתחייבות לאמיתות האמירה היא שמבחינה בין היתר בין שני המשוררים הללו, שכן בעוד הרץ מתעקשת על אמיתות דבריה, הדובר בשירי זך בוחר לומר את קביעותיו בצורה הססנית או על דרך השלילה. צורת הבעה זו מיצבה את זך בעיני הביקורת כשמשורר שאינו מסוגל להתחייב, כמי שחומק מאחריות ומאמירות ישירות, ובוחר תחת זאת לומר את דבריו על דרך השלילה, העקיפות, האירוניה והמרחק הביקורתי. לעומת מיצובו של זך מעל פני הדברים, מתוך המרחק האירוני ומתוך חוסר נכונותו להתחייב לדבריו, הדוברת בשיריה של הרץ ממוצבת בתוך הסיטואציה השירית כמי שנתונה כל העת במשא ומתן שכנועי ואינה נרתעת מפני עימות ישיר. השוני במיצוב בין השניים מחליש את הטענה בדבר אפיגוניותה של הרץ.