Space and Place in the Ottoman-Jewish Haskalah in the Nineteenth Century

עבודת הדוקטור שלי עוסקת בחוג של שלושים משכילים ספרדים שפעלו באימפריה העות`מאנית במאה הי"ט. אני מתמקד בניתוח הקשרים החיצוניים והפנימיים של חוג זה ובבחינת קהל היעד שלו. בהרצאה זו אדון בחוג משכילים זה בשלושה ממדים עיקריים: הממד הכלל-יהודי, הממד הספרדי-עות`מאני והממד ה`מקומי` – ממדים שפעלו במקביל, תוך פעולת גומלין הדדית.

הדיון בממד הכלל-יהודי יעסוק במגעיה ובזיקותיה של ההשכלה היהודית העות`מאנית עם ההשכלה היהודית במזרח אירופה ובמרכזה. מגעים אלו התנהלו באמצעות שלושה אמצעי תקשורת עיקריים, שהשימוש בהם הואץ במאה הי"ט: המכתב, העיתון והמפגש האישי בין יהודים מקהילות שונות. עיקר המגעים המתועדים היו עם מרכזי השכלה באימפריה האוסטרו-הונגרית, כגון וינה, בודפשט וערי גליציה, עמם החליפו משכילים עות`מאנים עשרות מכתבים ששרדו.

הדיון בממד הספרדי-העות`מאני יעסוק במופעים של ההשכלה במרחב של ה`מילת` (הקהילה האתנית) היהודי-העות`מאני במערב אנטוליה ובדרום הבלקן – אזורי הליבה של האימפריה ושל יהדותה. במרחב זה התהווה מרכז השכלה חדש – אותו אני מאפיין, בוחן ומנתח לראשונה. בדומה למרכזים אלו, גם במקרה זה לא ניתן להפריד את התפתחותה של ההשכלה היהודית העות`מאנית מן המתרחש בסביבתה.

הדיון בממד ה`מקומי` מנתח את פעילותם של המשכילים היהודים העות`מאניים בשלושה `מקומות` מרכזיים: מרכז ההשכלה של אדירנה, שבו פעלה החברה המשכילית החשובה ביותר באימפריה (`דורשי השכלה`); סלוניקי, המרכז הדמוגרפי והתרבותי הגדול ביותר של היהדות העות`מאנית, שבה התנהלה פעילות משכילית ניכרת; וירושלים, שאליה `יִצְאו` חלק מן המשכילים העות`מאניים את השכלת מערב אנטוליה ודרום הבלקן, תוך שפגשו במשכילים אשכנזים אחרים בעיר.