ההרצאה המוצעת מבקשת לבחון את הפולמוס העז שניטש בבחירות לוועד הלשון העברית בשנת תרע"ד – בין ראש הוועד, אליעזר בן-יהודה, לבין הסופר והעיתונאי ד"ר שמעון ברנפלד, על רקע דרישתו של בן-יהודה לפסול לאלתר את מועמדותם של מנדלי מו"ס (דרישה אותה הכחיש נמרצות) וברנפלד.
מערכה סוערת זו אשר סחפה אליה אישים בולטים נוספים, ביניהם הסופר יוסף חיים ברנר, מאירה סכסוך בין-אישי אשר ניטש בין בן-יהודה לברנפלד והשתרע על פני למעלה משלושה עשורים, ומדגישה את הפולמוס התרבותי אשר ניטש ביניהם על רקע תפיסות עולם שונות במהותן, אשר באו לידי ביטוי בעיקר בהיבט הלשוני-לאומי. מצד אחד ניצב בן-יהודה, שהשקפתו החברתית והתרבותית ינקה מתרבות צרפת וראה את התפתחות השפה כתהליך מובנה ומכוון, ומן הצד השני, ברנפלד, שהשקפתו הלשונית-לאומית נשענה על ערכי הלאומיות הגרמנית הרומנטית נוסח הרדר, ברוח עקרון "הבילדונג", וגרס כי התפתחותה הלשונית של שפת העם ראוי שתהה חלק מתהליך אורגני של התפתחות תרבותית-לאומית ולא החלטה ממוסדת.
חשיבות הדיון במאבק בין-אישי זה הינה בהפניית המבט אל עבר תמונה רחבה יותר, ערב מלחמת העולם הראשונה; התגוששות תרבותית של אידאות שונות ומנוגדות המשקפות את הפולמוס המדיני והאינטלקטואלי שהתרחש במישור העולמי בין צרפת וגרמניה, ומכאן לעבר ההתנגשות הפוליטית הגיאו-ביוגרפית בין יוצאי רוסיה ליוצאי גליציה, אשר התרחשה במישור המוסדי-הציוני בתקופת עיצובו של הקאנון הלאומי על רבדיו השונים.