Was there a ‘Period of Persecution’: Rabbinic Martyrdom Traditions and Roman Policy

ספרות חז"ל היא המקור הבלעדי לקיומה של תקופת שמד, המיוחסת למרד בר כוכבא ולתקופה שלאחריה, ובה גזרו הרומאים על מצוות רבות וביקשו להעביר את היהודים על דתם. המקורות גם מעידים על כך שמי שדבקו במצוות בחרו למות על קידוש השם, בדומה למרטירים הנוצרים בני התקופה. החוקרים כבר נדרשו להסבר הפער בין תיאורים אלו למדיניות הרומית כלפי היהדות, אך היסוד לכל שחזור היסטורי הוא ניתוח סדור של המסורות התלמודיות. בהרצאה זו אבקש להצביע על התגבשות התיאור בדבר `שעת השמד`, תוך מעקב אחר התפתחות המסורות במקביל להתגבשות הנרטיב הנוצרי בדבר `דור השמד`. מתוך כך תתבהר אופייה של שעת השמד בספרות התנאית ואת טיבה של מסירות הנפש על המצות בהקשרה הרומי.

Rabbinic literature is our only source on the ‘period of persecution’, during and right after the Bar Kokhba revolt. Supposedly, the Romans prohibited various Jewish practices, while those who chose to cling to the Torah were executed as martyrs. While scholars have sought to settle these testimonies with the general tolerant policy towards Judaism, we lack a systematic analysis of the rabbinic material and its own history. In this lecture, I trace the development of the rabbinic traditions concerning the ‘period of persecution’ against the crystallization of Christian narrative of the pre-Constantinian ‘age of persecution’. On the basis of this textual analysis I reconstruct the nature of the devotion to the laws in tannaitic sources within its original Roman context.