Jewish Communities in the Making: The Sephardic Communities in Seventeenth-Century France—Jewish Rituals and Community Institutions

לאחר גירוש היהודים מצרפת בשנת 1394, המצאותם של יהודים בשטחה לא היתה חוקית עד לראשית המאה ה-18. למרות איסור זה, קבוצות של סוחרים נוצרים חדשים ממוצא יהודי התיישבו בערים שונות, בעיקר בדרום מערב צרפת, במאות ה-16 וה-17 בעידוד מכתבי הזכויות שנתן המלך הנרי השני בשנת 1550 (שחודשו במאות הבאות) ובו התיר להם להכנס לממלכה בעיקר למטרות מסחר, להתיישב בה, ולקבל זכויות של אזרחים צרפתיים. כמו קבוצות זרים אחרות, הם התארגנו בקבוצה קהילתית, שהוכרה על ידי השלטונות, וזכתה לאוטונומיה בניהול ענייניה הפנימיים.

הנוצרים החדשים שהגיעו לצרפת החל מהמאה ה-16 ניהלו את חייהם הפומביים כנוצרים לכל דבר, הם השתייכו לכנסיות הפרוכיאליות, טבלו את ילדיהם, נישאו ונקברו בהן בעזרתם של הכמרים המקומיים. למרות זאת, חיים יהודיים בסתר התקיימו ככל הנראה בקבוצות אלו, או בחלקן, מראשית הגירתם מספרד ומפורטוגל.

במהלך המאה ה-17, רוב הקבוצות הקהילתיות של הסוחרים הפורטוגליים, האומות, החלו להתגבש לקהילות יהודיות מאורגנות וככל הנראה ברבע האחרון של המאה הן כבר פעלו באופן ברור כקהילות יהודיות. קהילות אלו לא היו רשמיות ולא קיבלו הכרה מהשלטונות, אם כי מאפייניהן היהודיים נהיו גלויים יותר ויותר.

מאחר ותהליך זה התרחש בצנעה, אין כמעט עדויות על כך במסמכי השלטונות הצרפתיים של התקופה, כמו גם מסמכים פנימיים של קבוצות נוצרים חדשים אלו מהמאה הי"ז. לעומת זאת בתיקי האינקויזיציה של התקופה ישנם מספר תיקים ועדויות העוסקים בעבירות ההתייהדות של הנוצרים החדשים שהתיישבו בצרפת. בהרצאה זו נבחן באמצעות עדויות אלו את תהליך התגבשותן של קהילות אלו במאה הי"ז הן בהתפתחות המחויבות הדתית והמנהגים היהודיים של חבריהן, והן בהתפתחותם ההדרגתית של מוסדות קהילתיים שהיוו את הבסיס לקהילות המאורגנות של המאה הי"ח.