הרומן "הכנסת כלה" לעגנון שהתפרסם בשנות הארבעים, מגולל את סיפורו של יודיל חסיד היוצא בעל כורחו למסע ברחבי מזרח גליציה, לאסוף נדוניה לבנותיו. אזור זה, שהתגוררו בו אלפי יהודים, לא היה מוכר לכותב, ששרטט את מסלולו של גיבורו הנע בין מקומות קונקרטיים, אגב התבוננות קפדנית במפה שהיתה לנגד עיניו. בעלילה הבדיונית משוטט גיבור הרומן בין עשרות עיירות ששמן היה מוכר היטב ברחבי התרבות היהודית, כשעגנון תרם את ידיעותיו אודותיהן והבליט את ייחודה של כל עיירה – תושביה, בתי תפילה, מנהגים, מאכלים, פרנסות וסיפורים שאפיינו כל קהילה. סיפור המסע, כתחבולה מהימנה להגיע ולגעת באינספור מקומות, מסתיים בלא להשיג את מטרתו המוצהרת, ויודיל חוזר לביתו ריקם. כשכתב עגנון את רומן המסע הזה, היה זה שילוב של פרי-רוחו בצירוף מידע ששקד לאסוף במשך תקופה ארוכה, וכך יצאה תחת ידו יצירה שהיטיבה לתאר את העיירות במזרח גליציה בתחילת המאה התשע-עשרה, מתוך מגמה שביקשה, בין השאר, להציב לקהילות הללו "שם ושארית". אולם, רק בתום מלאכת הכתיבה יצא עגנון למסע משלו, על-מנת להיווכח עין בעין בחזותם של המקומות אותם תיאר בדייקנות מהימנה. כעבור 70 שנה יצאתי אני בעקבות שני המסעות הללו - הבדיוני והממשי, להתוודע למחוזות היצירה הספרותית ולרשמי המסע של עגנון, שהיו גם בבחינת כתב הפרידה שלו מאירופה ערב מלחמת העולם השניה. כיום, המרחב הנ"ל מרוקן יהודים. ברבים מן המקומות נותרו שרידיו של אותו עולם. חווית המפגש המאוחר שלי, מצטרפת לזו של עגנון – למסע הבדיוני והממשי, ומחדדת את פשר המשיכה של עגנון לעולם האתמול. *ההרצאה תלווה בתצלומים ישנים וחדשים – ממה שהיה ומה שנותר.