Urban Development and New Neighborhoods in Jerusalem 1949-1967

המהפך היישובי שהתחולל בירושלים בזמן מלחמת העצמאות הביא לשינוי כולל במערך היישובי העירוני. פרוץ הקרבות בשלהי 1947 והמשכם ב- 1948 הביא לחלוקת העיר. במערב העיר שנותר בתחומה של מדינת ישראל, רבעים שאוכלוסייתם היתה לא יהודית, בעיקר ערבית אך גם יוונית וארמנית, אוכלסו ביהודים, בעיקר פליטי מלחמה מהעיר העתיקה ומשכונותיה הצפון-מזרחיות של ירושלים היהודית. עליהם נוספו עולים חדשים שמדינת ישראל ביקשה ליישבם בעיר נוכח עזיבתם של כ- 15,000 תושבים את העיר בזמן הקרבות. עד לאביב 1949 כמעט ואזל מצאי הדירות בעיר, הן מקרב הרכוש הערבי והן מקרב אלו שהותירו אחריהם אלו שעזבוה בעת קרבות ללא שוב.

הכוונה להפוך את ירושלים לבירת ישראל חייבה למצוא פתרונות דיור עבור פקידי ממשלה. העליה הגדולה חייבה בניה של שכונות מגורים חדשות, בתחילה של מבנים זמניים (מעברות) ולאחר מכן של מבני קבע. גם זוגות צעירים וותיקים ירושלמיים ביקשו לשפר את תנאי מגוריהם ולעבור להתגורר במבנים בעלי תשתית שירותים מודרנית נדרשה איפה בניה של מבנים בשכונות קיימות ובניה של שכונות חדשות בהיקף גדול שהרחיבה את תחומה של ירושלים המערבית ושעיצבה מחדש את מרחבה העירוני.

בתהליכי התכנון והפיתוח היו מעורבים משרדי ממשלה, הסוכנות היהודית, הקק"ל, וחברות הבנייה הציבוריות הגדולות. גם צה"ל היה שותף לתהליכי קבלת החלטות עקב חשיבותה ומצבה הגיאופוליטי של העיר. השינוי הכולל שהתחולל בשנים אלו, השנים המעצבות של מדינת ישראל, עיצב גם את מאפייניה החברתיים, הכלכליים והתרבותיים של ירושלים המערבית. הוא לווה במאבקים פוליטיים ובחיכוכים בין גורמים שונים שעסקו בפיתוחה של העיר ובעיצוב דמותה כבירתה של מדינת ישראל.