Fathers, Mothers, the Divine Presence, and Rectification in Nahum Gutman`s Works

על פי ההיסטוריוגרפיה של האמנות הישראלית גוטמן השתייך לקבוצת הציירים "הארצישראליים" "המודרניסטיים" שמרדו בתכנים "הגלותיים" של "בצלאל הישן". על פי כך התקיים "שבר" בין "דור האבות" שהתחבר לנופי הגלות ולתכנים וצורות מסורתיות לבין "דור הבנים" ששאפו ליצור תרבות ילידית ארץ ישראלית. אלה היו מעוניינים ליצור "יהודי חדש" בדמותם של הערבים המקומיים שביטאו עבורם את האדם המקראי.

אולם פרשנות שמתבססת על תיאוריות ניגודיות מטשטשת את זהותו היהודית המורכבת של גוטמן. בהתבוננות ביצירתו הטקסטואלית והוויזואלית ניתן להבחין שהתייחסותו ליהדות המסורתית אינה חד משמעית והערצתו למזרח אינה עיוורת. לגוטמן מספר רב של עבודות שעוסקות בתכנים מקראיים ואגדיים ובהן מוצגת דמויות נשיות באופן שונה ממה שנהוג לקשור אליו. דרך דמותה של סבתו, אם אביו ונשים מקראיות כמו מרים אחות משה, הגר ואם סיסרא ביטא את יחסו לאימהות ולהמשכיות.

דווקא סבתו שעלתה לארץ בגיל מבוגר היטיבה בעיניו להסתגל לחיים בארץ יותר מ"דור האבות" , אביו הסופר ש. בן ציון, ביאליק וסופרים נוספים והיוותה עבורו ביטוי אנושי ונשי למושג היהודי של "השכינה". מול דמות האל כפי שהיא מופיעה בסיפורו המשפיע של ביאליק "ספיח" והמושג "הדום רגלי האל" העמיד גוטמן שרפרף פשוט ויומיומי ששימש עבור סבתו אובייקט רב שימושי כנקודה של "טבור העולם". בפרשת האונס הראשון באחוזת בית הוא רואה את המקור בסיפור המקראי של דוד ובת שבע ולא ב"מזרח הנפלא והנאלח".

גוטמן שהיו לו יחסים מורכבים עם "דור האבות" ובמיוחד עם אביו הסופר ש. בן ציון עשה "תיקון" לנושא האבהות עם לידת בנו. את אהבתו ודאגתו לבנו היחיד ביטא בסדרת עבודות רכה ועדינה שמזכירה את ציוריה של האמנית מארי קאסאט ובספרו המצויר "כשהיית קטן" .